מְגִלַּת דָּוִד 55
לָקַחְתִּי אִתִּי אֶת אֲבִישַׁי בֵּן צְרוּיָה וְאֶת אֲחִימֶלֶךְ” וְהָלַכְנוּ יַחַד לַמַּחֲנֶה שֶׁל שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ. הָיָה כְּבָר לַיְלָה” וְכֻלָּם יָשְׁנוּ. שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ שָׁכַב בָּאֶמְצַע” לְיַד שַׂר צְבָאוֹ אַבְנֵר בֶּן נֵר” וּמִסְּבִיבוֹ יָשְׁנוּ חַיָּלָיו בְּמַעְגָּל.
שָׁאַלְתִּי: אֲנִי יוֹרֵד לַמַּחֲנֶה של שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ. מִי רוֹצֶה לְהִצְטָרֵף אֵלַי?
– אֲנִי מִצְטָרֵף” הֵשִׁיב אֲבִישַׁי.
הִתְקָרַבְנוּ בַּלָּאט. שָׁאוּל אָכֵן יָשַׁן” כְּשֶׁחֲנִיתוֹ תְּקוּעָה בַּקַּרְקַע לְיָדוֹ.
אָמַר לִי אֲבִישַׁי:
– עַכְשָׁו ד’ מָסַר אֶת אוֹיֶבְךָ בְּיָדְךָ. אֶקַּח אֶת חֲנִיתוֹ וּבְמַכָּה אַחַת אֶהֱרֹג אוֹתוֹ.
– חַס וְחָלִילָה” עָנִיתִי. מִי שָׁלַח יָדוֹ בִּמְשִׁיחַ ד’ וְיָצָא נָקִי?! אֲנִי נִשְׁבָּע שֶׁאִם בֶּאֱמֶת הוּא חַיַּב מִיתָה” יֵשׁ לְהַשְׁאִיר זֹאת לְרִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם. שֶׁיַּעֲשֶׂה בּוֹ דִּין מָוֶת בְּיוֹם מִן הַיָּמִים” בִּזְמַן שֶׁהוּא יַחְלִיט.
אֲבִישַׁי קִבֵּל אֶת דְּבָרִי.
– אֲבָל אָנָּא קַח אֶת הַחֲנִית שֶׁלּוֹ וְאֶת צְלוֹחִית הַמַּיִם שֶׁלּוֹ.
הוּא עָשָׂה זֹאת בְּשֶׁקֶט בְּלִי שֶׁאַף אֶחָד הִרְגִּישׁ. עָזַבְנוּ אֶת הַמַּחֲנֶה בְּאֵין רוֹאֶה וְעָלִינוּ אֶל רֹאשׁ הָהָר [1].
———————–
1. שמואל א כו ה-יג.