ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ויקרא
פרשה נוכחית: צו
 


מייחלת לביטויי רגשות בנישואין ג'

אסתר אברהמי


שמואל ושירה הגיעו ושיתפו שעדיין שום דבר לא השתנה ביניהם במהלך השבוע. שאלתי אם התובנה שיצאו מהפגישה הקודמת, הדהדה בתוכם במהלך השבוע. שמואל אמר שהוא משתדל אך הוא מקווה שהיא מבינה שאין שינויים ברגע. שירה אמרה שהיא מצפה למעשים שהוא מראה בהם שהוא אוהב אותה ולא דיבורים ולכן היא מתוסכלת ממנו.
שניהם נראו לחוצים מאד. "זה לא נורמאלי מה שקורה אצלנו", אמרה שירה. "אני מצטער. אבל אני לא יכול לספק את כל הרצונות שלך. גם אני בן אדם. זה גם לא נורמאלי שאת דורשת מבלי שתראי שאני משתדל ותקבלי את האישיות שלי".
השתרר שקט מתוח. שיקפתי להם שמצבם בהחלט נורמאלי, גם אם הוא קשה להם מאד. הסברתי שבין בני זוג קיים ריקוד זוגי ששניהם שותפים בו. אצלם הוא ריקוד של קירבה וריחוק, אלא שהריקוד שלהם נעשה בעוצמה רבה יותר.
"עכשיו אני מבינה שאמרת בפגישה הקודמת שאני תורמת לבעיה". אמרה בתרעומת. מה, לא ברור שאני צריכה לקבל ממנו יחס רגשי כמו כל אשה נורמאלית? מה, הבקשה שלי מוגזמת?
שמואל הגיב מיד:"היא לא מבקשת. היא דורשת. ואני חייב לעשות הכל כפי שהיא רוצה, מבלי להתחשב בעובדה שאני זה לא היא. בסוף היא גם צועקת עלי. נכון שאני צריך להשתפר. אבל לא מוכן בדרך הזאת.
שתקתי. נתתי לשיח ביניהם להדהד בחדר.
"בא לי להחזיר לך ולומר לך שאני לא מוכנה שתשתמש בכעס שלי להצדיק את עצמך נגדי. אבל האמת... די נהניתי מהאסרטיביות שלך עכשיו. סוף סוף אתה לא מתנצל ואני שומעת שיש כאן גבר שיש לו מילת כבוד, גם אם אני לא מסכימה איתך.
שמואל נראה מופתע מאד. כנראה שלתפנית כזאת לא ציפה. ייתכן שהמבט שלו גרם לה לומר:
"אני מאבדת שליטה. אני נשלטת על ידי הכעס. זה לא אני. בכלל קשה לי עם אמא שלי ועם אחי. אולי אני מצפה ממך שתשלים לי את האהבה שאני לא מקבלת מהמשפחה...".
התרגשתי מהתובנה ששירה הגיעה אליה ומכנות דבריה.
שוחחנו על ההבדל בין אהבת אם, אחים ואחיות לבין אהבת איש ואשה.
הפעם הייתה שתיקה של התכנסות אישית. שמואל הפר את השקט: " אני אוהב אותך בדרך שלי. אני לומד ורוצה להשתפר. אבל כשאני לא ממלא את הציפיות שלך, משהו מתלבש עלייך. זה לא אותה שירה שאני מכיר.."
הפעם, שירה הופתעה משמואל. היא הביטה בו ואחר השפילה את מבטה: "מצטערת שמואל". אחרי רגע הוסיפה "אני כל הזמן האשמתי אותך ואת צורת החיים שגדלת בה כמקור לבעיה שלנו. עכשיו אני מבינה שאני מוסיפה לקושי שלך לשתף ברגשות שלך.."
נתתי להם שוב להיות עם התוכן שהם העלו בחדר.
אחרי שתיקה ארוכה שירה פנתה אלי: " היה שווה לבוא לכאן היום. למדנו אחד על השני, ולמדתי שאם אהיה סבלנית ומקבלת את שמואל כפי שהוא, תהיה לו מוטיבציה להתקרב אלי מבלי שאדרוש. לשמוע משמואל שאותי הוא אוהב, זו הפתעה ומתנה בשבילי. הלוואי ונדע להמשיך את המהלך הזה הלאה. עכשיו אני באמת מבינה, איך שכל אחד מאיתנו תורם את החלק שלו ואני רוצה ללמוד, איך להיות יותר מחוברת לעצמי."
"ואני מצידי, אשתדל לזכור כל הזמן שהכעס שלך בא מתסכול ושאת לא באמת נלחמת נגדי".
השיח בחדר הוציא אותם מ"איזור העימות" למקום של בירור מחודש. הפגישה הסתיימה בסימן של עלייה על מסלול אחר של קשר.
הצעתי שיכתבו מה הציפיות של כל אחד מהשני, ידרגו לפי סדר חשיבות ויתנו זל"ז. כל אחד יציין מה מציפיות השני, מתאים לו למלא במצב הנוכחי.
לאחר שיצאו, נזכרתי בעובדה שציינתי לעצמי בתחילת הפגישה שעברה שהפעם, בפגישה הזאת, שירה הזכירה את שמואל בשמו, מספר פעמים....

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: