מְגִלַּת דָּוִד 56
אַחֲרֵי אֲשֶׁר לָקַחְנוּ מִשָּׁאוּל הַמֶּלֶךְ אֶת חֲנִיתוֹ וְאֶת צַפַּחַת הַמַּיִם שֶׁלּוֹ” עָלִיתִי אֶל רֹאשׁ הָהָר וְקָרָאתִי בְּקוֹל אֶל כֻּלָּם:
– אַבְנֵר בֶּן נֵר! עֲנֵה לִי!
– מִי אַתָּה שֶׁתָּעֵז לִקְרֹא בְּקוֹל גָּדוֹל לְהָעִיר אֶת הַמֶּלֶךְ? – הֵשִׁיב אַבְנֵר.
– אַתָּה הָאָשֵׁם! הֲרֵי אַתָּה אִישׁ גָּדוֹל וְחָשׁוּב” וְלָמָּה לֹא שָׁמַרְתָּ עַל הַמֶּלֶךְ? מִישֶׁהוּ יָכֹל הָיָה לָבוֹא וְלַהֲרֹג אוֹתוֹ. רַע מְאֹד! אַתֶּם חַיָּבִים מִיתָה עַל שֶׁלֹּא שְׁמַרְתֶּם עַל הַמֶּלֶךְ! הִנֵּה” רְאֵה” בְּיָדִי נִמְצֵאת הַחֲנִית שֶׁל הַמֶּלֶךְ! גַּם צַפִּיחִית הַמַּיִם שֶׁהָיְתָה מֻנַּחַת לְיַד הַמֶּלֶךְ” כָּאן בְּיָדִי!
וְהִנֵּה שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ :
– הַאִם זֶה קוֹלְךָ” בְּנִי דָּוִד?
מְאֹד הִתְרַגַּשְׁתִּי שֶׁהוּא קוֹרֵא לִי בְּאַהֲבָה “בְּנִי”.
– אָכֵן אֲנִי הוּא הַדּוֹבֵר” אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ. מַדּוּעַ אֲדוֹנִי רוֹדֵף אֶת עַבְדּוֹ? מָה רַע עָשִׂיתִי? אָנָּא יִשְׁמַע לִי אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ: אֲנָשִׁים רָעִים מְסִיתִים אוֹתוֹ נֶגְדִּי. בִּגְלָלָם נֶאֱלַצְתִּי לִבְרֹחַ מֵאַרְצֵנוּ. כָּל הַזְּמַן רוֹדְפִים אוֹתִי וַאֲנִי בְּסַכָּנַת מָוֶת! לָמָּה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל רוֹדֵף אוֹתִי כְּמוֹ אַחֲרֵי פַּרְעוֹשׁ אֶחָד מִסְכֵּן?
– חָטָאתִי שׁוּב” בְּנִי דָּוִד. לֹא אֶעֱשֶׂה לְךָ שׁוּב רָעָה. אֲנִי רוֹאֶה עַכְשָׁו שֶׁאַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי וּמְכַבֵּד אוֹתִי. לְצַעֲרִי עָשִׂיתִי טָעֻיּוֹת רַבּוֹת כְּלַפֶּיךָ.
– הִנֵּה הַחֲנִית. יָבוֹא אֶחָד מִנַּעֲרֵי הַמֶּלֶךְ וְיִקַּח אוֹתָהּ. ד’ יִגְמֹל לִי טוֹבָה עַל כָּךְ שֶׁלֹּא פָּגַעְתִּי בִּמְשִׁיחַ ד’. כְּמוֹ שֶׁגָּדוֹל אַתָּה כָּל כָּךְ בְּעֵינַי” כָּךְ גַּם ד’ יַצִּילֵנִי מִכָּל צָרָה.
– בָּרוּךְ אַתָּה” בְּנִי דָּוִד. גַּם תַּעֲשֶׂה וְגַם תַּצְלִיחַ.
הָלַכְתִּי לִמְקוֹמִי בְּשָׁלוֹם[1].
—————————
1. שמואל א כו יד-כה.