ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ויקרא
פרשה נוכחית: צו
 


"אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם"

הרב אלישע וישליצקי

שיחה לפרשת ויגש

ולא עמד איש איתו
יוסף עומד מול יהודה הבא אליו בגישה עניינית ורב משמעית, אז הוא מתוודע לכניעת האחים כלפיו, וכן למסירותו של יהודה, מסירות של אח כלפי אחיו, וכמו כן למצבו של אביו העלול להיות בסכנה אם לא תחול כעת תפנית.
לכן יוסף מחליט שזה הזמן להתוודע אל אחיו, ובהחלטה זו הוא מגלה את עומק שיקוליו לגבי דרך הופעתו והתמודדותו במצב המורכב שנוצר בינו לבין משפחתו.
כיוון שהוא רוצה להמשיך ביישומה של התוכנית האלוקית על ידי התממשות החלומות, פוקד יוסף על הזרים (בראשית מה, א):
וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו.
הוראתו לאנשים הזרים לצאת נבעה מראייתו לטווח רחוק. ראייה שנבנתה על גבי ראייתו את המהלכים האלוקיים כפי שהתבצעו עד כה:
"...וטעם בהוצאה שהוציאם משם כדי שלא ישמעו בהזכירו להם המכירה כי תהיה להם (לחרפה) וגם אליו למכשול שיאמרו עבדי פרעה ומצרים עליהם אלו אנשי בוגדות לא יגורו בארצנו ולא ידרכו בארמנותינו בגדו באחיהם גם באביהם בגדו מה יעשו במלך ובעמו וגם ביוסף לא יאמינו עוד"
(פירוש הרמב"ן, שם, שם)
גם בעת סערת הרגשות משכיל יוסף לשמור מכל משמר על שליחותו ובונה את יחסו המפורט והמדויק אל הסביבה אשר בה יגורו מכאן ואילך האב עם כל האחים. רק לאחר הכנה ראויה של מסגרת ההתוודעות שתיערך באופן אישי-משפחתי ולא לעיני זרים - רק אז מתארת התורה את הביטויים הטבעיים של התעוררות היחסים המשפחתיים.



התוודעות קמעא קמעא
גם במצב זה אין יוסף מגלה את כל אשר בליבו ובדעתו, אלא רק מזדהה בפניהם, תוך ביטוי הדאגה לאבי המשפחה. צמצום הדיבור וההתייחסות לעבר, נובע אולי מהרצון שלא להדהים יתר על המידה את אחיו. ובכל זאת, לא עלה הדבר בידו (בראשית מה, ג):
"וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו".
הבהלה והשיתוק שאחזו באחים, נבעו גם מן הבושה וגם מחמת היראה (ע"פ דברי חז"ל במדרש רבה ותנחומא) אך לא פחות מכך גם מן התשועה והשמחה הפתאומית שנגלתה בבת אחת לנגד עיניהם. לכן, לומדים מכאן חז"ל אופי מסוים בהנהגה האלוקית במהלך תחיית האומה וחזרת השכינה לציון:
ללמדך שבשעה שהקדוש ברוך הוא מגלה שכינתו על ישראל, אינו נגלה עליהם כאחת, מפני שאינן יכולין לעמוד באותה טובה בפעם אחת; שאם יגלה להם טובתו כאחת, ימותו כלם. ראה מה כתיב, (שם סד, ג) "וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁמְעוּ לֹא הֶאֱזִינוּ עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ".
צא ולמד מיוסף: בשעה שנתודע לאחיו לאחר כמה שנים, אמר להם (בראשית מה, ד): "אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם", מתו כלם, (שם מה, ג) "וְלֹא יָכְלוּ [אֶחָיו] לַעֲנוֹת אֹתוֹ" וגו'.
הקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה. אלא מה הקדוש ברוך הוא עושה? מתגלה להם קמעא קמעא. בתחילה משיש את המדבר, שנאמר, "יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה". ואחרי כן, "[וְ]תָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת". ואחרי כן, "פָּרֹחַ תִּפְרַח". ואחרי כן, "כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן לָהּ". ואחרי כן, "הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד ה' הֲדַר אֱ-לֹהֵינוּ".
(תנחומא דברים, א)
ולא בכדי נלמדת דרך ההדרגה דווקא ממצבו של יוסף, שהוא מבטא בעצם את שלב ההכנה החומרית והמעשית, שעל ידה נקלוט את כבוד ה' באופן בריא ומחיה ולא בבהלה של שיתוק ואובדן הכוחות. זהו אפוא תפקידו של משיח בן יוסף כפי שמוגדר בדברי ראשונים, בפרשם מקורות בתורה שבכתב ושבע"פ (ראה רלב"ג על אתר; סוכה נב, א ומועד קטן כח, ב).


הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: