ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ויקרא
פרשה נוכחית: צו
 


יהודה ואנחנו

הרב ניסים ויטנברג

הרב נסים ויטנברג
יהודה ואנחנו - משהו לעשרה בטבת*
במדרש תנחומא (ויגש ד) מבואר שיוסף שואל את יהודה: למה אתה 'דברן', מכניס את עצמך לעניין של בנימין יותר מאחיך הגדולים? ועונה לו יהודה: אני הבטחתי לאבי שאני ערב לו, שנאמר "אנכי אערבנו, מידי תבקשנו". הגמרא (גיטין נ א) לומדת שדין ערבות נלמד מיהודה.
ומהי אותה ערבות? בגמרא (ב"ב קעג) ישנה מחלוקת בין רב הונא לרב חסדא האם הערב להלוואה של חברו הוא ממש במקום הלווה, ואליו פונים ישירות, או שהוא רק צריך לדאוג שהכסף יגיע למלווה ובמקרה שלא הגיע הוא צריך לשלם את החוב. לא נאריך במשמעויות ההלכתיות שיש במחלוקת זו אבל נוכל להבין מהיסוד הזה דבר מאוד חשוב לחיינו.
מצינו ערבות גם בקיום המצוות "כל ישראל ערבים זה בזה", ואם כן גם כאן נכנס החילוק, האם אדם ערב לחברו רק בדברים רוחניים, קיום המצוות או עשיית עבירות, בדומה לערב כפי דעתו של רב חסדא שהערב דואג שיגיע הכסף? או שמא אנחנו עומדים ממש במקום היהודי השני בכל דבר (שזה כמובן קשר הרבה יותר עמוק ואמיתי).
עם ישראל בפשטות קשור בקשר נשמתי, היינו שכולנו "חלק אלוק ממעל", ולפי זה יוצא שהקשר בין יהודי ליהודי הוא רק בעניינים רוחניים, כמו הדאגה לקיום המצוות של הזולת, או תוכחה במקרה הצורך. אבל מצד שני כתוב "גוי אחד בארץ" ופירש על זה "בעל התניא" (אגה"ק סט) שגם בענייני הארץ אנחנו אחד. ויותר נראה שעם ישראל קשור בכל העניינים, וכמו שגם ידוע ממצוות הצדקה שיש עניין לגמול חסד ליהודי גם בלי קשר למצוות.
כאן נרמז גם הווארט בשם הרב צבי יהודה זצ"ל "אוהב את הבריות, ומקרבן לתורה" ולא "אוהב את הבריות בשביל לקרבן לתורה". קודם כל אוהב את הבריות ומתוך כך מקרבן...
יוצא מכך שהמדרגה הגבוהה של הערבות היא שהאחד מרגיש את רעהו בכל ענייניו ממש, הרוחניים והחומריים, עד כדי כך שהוא מוכן לתת מעצמו ככל שיוכל כדי להיטיב לחברו. וכמו שרש"י (בראשית מג ט) אומר על הפסוק "אנכי אערבנו מידי תבקשנו... וחטאתי לך כל הימים" - לעולם הבא. עד כדי כך...
בעשרה בטבת התחיל המצור של נבוכדנאצר על ירושלים, וכידוע, הקב"ה מקדים רפואה למכה. ומהי הרפואה שבמצור? בית המקדש עדיין לא נבנה בגלל שנאת חינם, שהיא הפך העניין של ירושלים "כעיר שחוברה לה יחדיו" - שמחברת את מי שבתוכה יחדיו. ולכן הקב"ה שם אותנו ע"י נבוכדנאצר במצור בתוך ירושלים, כדי שלפני שיוצאים לגלות נתחבר יחד, ונתחבר בערבות אמיתית בכל העניינים, גם הגשמים וגם הרוחניים.
לכן כשצמים בי' בטבת צריך גם לכוון לעניין העיקרי שהקב"ה שם אותנו במצור והוא הערבות האמיתית שעל ידה נזכה להיגאל במהרה.
*מבוסס על "ליקוטי שיחות" חלק ל ויגש

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: