ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ויקרא
פרשה נוכחית: צו
 


ארץ זבת חלב ודבש

הרב יורם אליהו

ה' מתגלה למשה בסנה וממַנה אותו שליח להוציא את בני ישראל מארץ מצרים "ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש". מדוע כל כך חשוב שהארץ תהיה מבורכת, מדוע עליה להיות זבת חלב ודבש? המשנה במסכת מעשר שני, (יג, ה), מסבירה את הפסוקים של וידוי מעשרות שהמביא אותם אומר, "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל ואת האדמה שנתת לנו כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש", ומוסיפה "כדי שתתן טעם בפירות". וביארו המפרשים "שיהיו הפירות שמנים ועסיסיים ומשובחים בטעמם, שכל מה שהארץ יותר שמנה טעם הפירות משובח יותר" (מובא בקהתי). ושוב מתעוררת השאלה: וכי למטרה זו אנו משתוקקים לבוא לארצנו, כדי לאכול מפרותיה המשובחים? (עין מה שענה על-כך הב"ח על הטור, אורח חיים סימן ר"ח). כותב הרב קוק זצ"ל (עולת ראיה, א רפח): "יחש ארץ זבת חלב ודבש להבטחת האבות הוא מכוון מאוד". כלומר יש ערך מיוחד לכך שהארץ של עם ישראל תהיה מיוחדת ומבורכת, מכוח המיוחדות שלנו והשליחות שיש לנו בקרב העמים. לעם שפל, אומר הרב, אין צורך בהרחבת החיים יותר מדי, כי ברכת הטבע היתרה עלולה להזיק לו כי א. זה יכול לגרום לו עצלות ב. זה יכול גם לגרום לו לצאת לתרבות רעה, כפי שרואים בארצות שיש שפע כלכלי יש גם הרבה רוע ושחיתות. אבל, אומר הרב "עם נעלה וגוי קדוש ראוי הוא שיחיה חיים של הרחבת הדעת, לא על הלחם לבדו, כי אם על כל ברכת ה' ". והרב מוסיף שכאשר מכוונים את חיי העונג לצורך רוממות הנפש, לאפשר הרחב וישוב הדעת, זה מרומם את העם. ועל זה מבטיח ה', שכאשר נגיע למצב השלם שלנו, הארץ תהיה מבורכת, ארץ זבת חלב ודבש. וזאת הבשורה שה' מבטיח לאבות, שבניהם, בני ישראל, יהיו אנשי מעלה, "שברכת ה' הרוחנית תתגבר בהם על-ידי חיי השלוה והעידון". ואם נשאל, הרי היו דורות שה' השביע להם כל טוב והם סטו מדרך ה' כנאמר, "ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלוהים אחרים". אומר הרב, זו מחלה עוברת וכל הרע הזה יתעכל על-ידי צירוף הגלויות וכל הצרות שעברו עלינו, ועם ישראל ישאר עם אופיו המיוחד "להיות מלא זיו החיים ועם הנוצר לחכמה ודעת, ולהפיץ אורה ובינה רבה בעולם".
למטרה הזו אי אפשר שעמנו יחיה חיים מצומצמים בלי הרחבת הדעת, ולכן מבטיחה התורה שבתוך כל היעודים הגדולים שיש לנו בארצנו נזכה לארץ זבת חלב ודבש וזוהי דוגמא "על יתר נעם החיים כפי הדרוש לנפש גדולה של עם גדל דעות", ששואף לדברים עליונים.
הרב מביא לכך דוגמא שאמרו חז"ל בירושלמי "מתיקה, מרגלת את הלשון לתורה", שכאשר יש לאדם נעימות, מתיקות ושלוות הנפש הוא מוכן ומסוגל יותר ללימוד התורה. לכן, מסכם הרב, ההבטחה שנשבע ה' לאבותינו שהארץ תהיה 'ארץ זבת חלב ודבש' אינה באה להדגיש את הריבוי הכמותי של העושר החומרי, כי אם את "היתרון האיכותי, שתתן טעם בפירות כלומר טעם נאה וערב, מעדן את הנפש ומשמחה". ודבר זה הוא דבר גדול ועיקרי "בעם אשר פנייתו היותר אדירה היא שלמותו הרוחנית, השכל וידע את ה'. שזאת הייתה מגמת שבועת ה' לאבות". בשובנו אל ארצנו לאחר הגלות הארוכה יש ערך רב לפיתוחה החקלאי, להביא את הארץ לתת את פירותיה בעין יפה, וזה יהיה הבסיס הראוי להשראת השכינה באופן היותר שלם, כמו שכתב הרב קוק (מאמרי הראי"ה, עמ' 179) "החקלאות היא... אצל כל העמים רק גורם כלכלי חיוני פשוט, אבל העם אשר הנושא שלו הוא קודש קודשים, וארצו ושפתו, וכל ערכיו כולם קודש הם... הרי גם חקלאותו כולה היא כולה ספוגת קודש".

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: