ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: עקב
פרשה נוכחית: ראה
פרשה הבאה: שופטים
 


אספקלריא המאירה

הרב זיו רוה

רבנו המלבי"ם מחדש חידושים נפלאים בפרשתנו. ישנם כמה הבדלים בין נבואת משה לנבואת שאר הנביאים: א. שאר הנביאים נתנבאו בחלום ונבואת משה היתה בהקיץ. ב. על כל הנביאים נפל פחד ורעדה וכוחות גופם בטלו בשעת נבואתם, אך משה נתנבא כשהוא ער ועומד על רגליו ומשתמש בחושיו. ג. כל הנביאים ראו מחזות חושיים ודמיונות בחלום כיוון ששפע הנבואה הגיע אליהם באמצעות כוח המדמה, אך למשה הגיע השפע הנבואי אל כוח השכלי בלי תערובת כוח המדמה ולכן נבואתו היתה מזוככת מדמיון. ד. כל הנביאים נבאו במשלים וחידות ולעיתים היו נבואותיהם סתומות ועלומות ככתוב: "וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם", ובנבואת משה לא נמצא שום משל וחידה. ה. לכל הנביאים הגיע שפע הנבואה באמצעות מלאך, ונבואת משה היתה פנים אל פנים שלא באמצעות מלאך, ככתוב: "אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה' בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּו. לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה.." .
נבואתו של משה לא עלתה על נבואת שאר הנביאים מיד בתחילת הופעתה, אלא בשני דברים בלבד. נבואתו היתה בהקיץ, וכוחות גופו לא בטלו אלא עמד והשתמש בחושיו בלא פחד ורעדה. אולם בשאר תנאי שלֵמות הנבואה לא עלה משה עדיין למרום המדרגה. הנבואה באה אליו באמצעות מלאך, "וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה", וראה מחזה ודמיון, והנבואה הופיעה במשל ובחידה: "הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל".
במהלך חייו של משה נבואתו היתה במדרגות משתנות בתקופות שונות. הנבואה שבאספקלריא שאיננה מאירה, היתה למשה בטבע. הוא נולד עם שלמות גדולה במעלות השכל והמדות ובשלמות כוח המדמה, והיה מוכן לנבואה בלא שום הכנה. גם אהרון ומרים ירשו כמשה אחיהם טבע זה, מאביהם עמרם שהיה נביא. אך מדרגת הנבואה באספקלריא המאירה, שתחול מהא"ס ב"ה כשפע על כוח השכלי שלא באמצעות כוח הדמיוני או מלאך, הגיעה למשה בהמשך בדרך נס ברצון ה' העושה נפלאות לבדו. מדרגה זו הופיעה רק בעת שהיו ישראל זכאים, ולא מיד בתחילת שליחות משה במעמד הסנה. גם כל זמן שהיו ישראל נזופים ממעשה העגל, אמרו חז"ל, לא שרתה שכינה על משה. כלומר, בעת ההיא לא דיבר ה' עמו באספקלריא המאירה, אלא רק במדרגה נמוכה של האספקלריא שאיננה מאירה. בספר הזוהר מובא שכבר בתחילת נבואתו, ידע משה שיש אפשרות שישיג באספקלריא המאירה למעלה ממדרגתו הנוכחית .
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה" . משה השיג שהאש שבסנה איננה אש רגילה כפי הנראה לעיניים, ורצה להשיג עניין מראה זה בעצמותו בהבנתו הרוחנית-שכלית, ולא כפי מחזה החוש והדמיון. וזהו שאמר "אָסֻרָה נָּא", ממאסר הגוויה להתפשט ולהסיר את כותנתי החומרית, ובזה אשיג המראה בראיית השכל ואדע סיבתו ועניינו.
"וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ וכו'". ה' הודיע למשה שבמצבו כפי שהוא עתה לא יוכל להתקרב אל מדרגת האספקלריא המאירה, עד שישל נעליו מעל רגליו. הגוויה נקראת בשם 'נעל' כיוון שמתלבשת על רגלי הנשמה הרוחנית. לנשמה, מפאת רוחניותה וקדושתה, אין אפשרות לעמוד ולדרוך בעולם החומרי בלא הגוף החומרי. הנשמה מופיעה מלובשת בגוף באופן מצומצם, אך הגוף הוא זה שמאפשר לנשמה לדרוך בעוה"ז. הגוף הוא כמו נעליים שמאפשרות דריכה בבוץ בלא שהרגל מתלכלכת.
המלאך פונה למשה באופן שונה מפניית המלאך ליהושע. אל יהושע נאמר: "שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ" , בלשון יחיד, אך למשה נאמר "שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ", בלשון רבים. השוני נעוץ בהבדלים במדרגות הנבואה. הנפש לובשת שתי נעליים, הנעל האחת היא הגוף החיצוני, והנעל השניה היא כוח המדמה שהוא אמצעי בין הגוף ובין הנפש. מה שמקשר בין הרוחניות של השכל והנשמה, לבין הגוף החומרי, הוא כוח המדמה. הוא המביא את התחושות וההרגשות של העולם הגשמי אל הנפש פנימה. הרשמים מבחוץ הנקלטים ע"י החושים נשמרים ונאצרים בדמיון. בלי 'מחסן רשמים' הנקלטים וזכורים בדמיון, אין האדם יכול לתפקד כיוון שהכרת המציאות על כל רבדיה איננה נשמרת בקרבו. הדמיון גם מוציא את כוחות השכל והמחשבות אל הגוויה ואל העולם החיצוני. לדוגמה, המחשבה הרוחנית באה לידי ביטוי ע"י התלבשותה במילים שהכרתן אצורה בדמיון, או ע"י התלבשותה בביטוי אומנותי.
כל הנביאים בעת החזון הסירו נעל אחת, היינו את כוחות הגוף החיצוניים, אשר בטלו כולם כמו בעת השינה. אך לא הסירו את הנעל השניה, כלומר את כוח המדמה וכוחותיו. על כן בעת החזון, שפע הנבואה בא אל השכל באמצעות כוח הדמיון, ולכן ראו מחזות ודמיונות, שמתוכם הפשיט השכל הנקי את השכלותיו בעת הנבואה. על כן ליהושע נאמר "שַׁל נַעַלְךָ", כי עתיד לחלוץ רק נעל אחת. אבל משה שהיה רוצה להשיג באספקלריא המאירה, היה צריך להסיר גם הנעל השניה, היא כוח המדמה. רק כך תוכל נבואתו להיות שכלית וזכה, ולכן נאמר לו "שַׁל נְעָלֶיךָ".
"וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹקֵי אָבִיךָ אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹקֵי יַעֲקֹב וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹקִים". ה' הודיע למשה כי עניין נבואתו שרואה עתה מחזה הסנה במשל וחידה, הוא גילוי אלוקי בדומה למדרגת הגילוי לאביו, שממנו ירש את הכשרון הנבואי. "וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו", הסתיר פנים הפנימים והרוחניים בצל החומר, ולא התפשט מכוחות הדמיון, "כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹקִים", מאחר שלא הגיעה עדיין העת לזה. רק בהמשך חיי שליחותו יזכה משה אדון הנביאים, להתעלות ולהתנבא באספקלריא המאירה.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: