הַלֵּיצָנוּת הָאִידֵיאוֹלוֹגִית

ליצנות מיוחדת היא הַלֵּיצָנוּת הָאִידֵיאוֹלוֹגִית. היא איננה מנסה להצחיק כלל” אך באידיאולוגיה שהיא אוחזת” היא עושה צחוק מהכל. זו היתה דרכו של פרעה” שיכול להיות הָרַבַּי האידאי של הניהליזם הפוסטמודרני.
כבר בתחילת ההיכרות עם פרעה” חז”ל מתייחסים למידותיו: “וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף” אומר רש”י: “עשה עצמו כאלו לא ידע”. פרעה איננו מעוניין להכיר באמתות היסטוריות שמחייבות אותו” לכן הוא עושה למאורעות ‘דקונסטרוקציה'” מקעקע את משמעותם. כך הוא יכול להיות משוחרר מהכרת הטוב” מהתיישרות מול כל אמת” ולעשות ככל העולה על רוחו. יוסף אמנם הציל את מצרים מרעב והעשיר את כלכלתה בהיותו משנה למלך” אך כעת נוח יותר לפרעה להתכחש לכך.
הטענה הראשונית שאנו שומעים מפרעה” אינה מחפשת שיהיה בינה לבין המציאות איזה קשר” כיוון שהיא יוצרת בעצמה את המציאות המדומה: “הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ” . עם ישראל מעולם לא העלה בדעתו להצטרף למלחמה עם אויבי מצרים. יש כאן חשדנות לא מבוססת ושקרנות במסווה של דאגה” שמקדמים אופורטוניזם אינטרסנטי לטובת תכנית השעבוד המרושעת של פרעה.
אמרו חז”ל: “הַיּוֹם – “אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף”” לְמָחָר הוּא עָתִיד לוֹמַר: “לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה'”.” חז”ל מזהים את השלב הבא של כפירתו של פרעה באופן גרעיני” כבר בתוך הליצנות הראשונית. ובאמת כך היה. כשבאו משה ואהרון אל פרעה בפעם הראשונה: “וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי ה’ אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה’ וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ” . פרעה אומר למשה ואהרון” ‘אמונה בה’ זו אמונתכם” השקפת העולם שלכם” הנרטיב שלכם. לי יש נרטיב אחר. אני לא מרגיש צורך ממשי להקשיב לכם או בכלל להתייחס לה’. ההסתכלות על העולם” היא מזווית אישית בלבד” והזווית שלכם איננה מחייבת אותי. אני דוגל במוסר יחסי” ברלטיביזם שבו אין אמת מוחלטת. ‘האמת היא תלוית מקום” זמן” אדם” תרבות” והקשר’. השקפה זו של פרעה היא ליצנות חמורה ביותר. היא מתבצרת בקטנותה מאחורי מנגנוני הגנה של טענות שכליות” ואיננה מסוגלת לקבל שום תוכחה.
הציניות של פרעה היא נגזרת של ליצנותו האידיאולוגית. הוא מוסיף קושי בעבודה לבני ישראל ואיננו מספק להם עוד תבן” אך לשוטרי העם הוא אומר: “נִרְפִּים אַתֶּם נִרְפִּים עַל כֵּן אַתֶּם אֹמְרִים נֵלְכָה נִזְבְּחָה לה'” . הוא מגיב בביטול של דברי הזולת” בסגנון מזלזל המרוקן מראש כל טענה אמתית ממשקלה” ובדרך מתנשאת ופוגעת. ציניות מאופיינת בחוסר אמון כללי ביחס למניעיהם של אחרים” בפקפוק בכנותם” במוסריותם ובנטיותיהם הטהורות. החשדנות המלגלגת של אדם ציני מעידה לרוב על ריקבון פנימי” אך אצל פרעה זו דרך חיים בחירית. הוא ליצן במסווה של אדם רציני. הוא נותן לזולת תחושה שהוא ממש לא בסדר” ומתפוצץ בקרבו מצחוק. חז”ל אמרו כי כל ליצנות אסורה מלבד ליצנות על ע”ז ” כיוון שהליצנות קוברת את הדעה השנייה בלי צורך כלל לדון בה. שימוש בנשק חריף כל כך הותר רק ביחס לקלקולים הכי חמורים כמו ע”ז ודומיה” כדעות משובשות ביותר.
“דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אד’ ה’ הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי” . איך הגיע פרעה למסקנה שהוא עשה את עצמו? זוהי הליצנות הכי גדולה” כמו הפוסטמודרניזם של היום” שהאדם עצמו נעשה למגדיר של זהותו מבחינה לאומית” דתית ומינית. במקום ללמוד בענווה מהם הסדרים האלוהיים של המציאות הוא בעצמו קובע אותם. זוהי גאווה משולבת בטיפשות ומעורבת עם כפירה. פרעה המגדיר את עצמו עושה את עצמו לא פחות מאלוה” אע”פ שבינו לבין עצמו הוא הראשון שיודע שאיננו באמת כזה. כיוון שכך” לא היה מתפנה לנקביו ליד אנשים” שהרי זהו חיסרון ניכר שאיננו מתאים להגדרתו העצמית. ככל שההגדרה העצמית מלאכותית יותר” היא מסבכת את החיים ומוציאה אותם מטבעיותם. “וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה הִנֵּה יוֹצֵא הַמָּיְמָה” . “לָמָּה הָיָה יוֹצֵא הַמָּיְמָה? לְפִי שֶׁהָיָה אוֹתוֹ רָשָׁע מִשְׁתַּבֵּחַ וְאוֹמֵר שֶׁהוּא אֱלוֹהַּ וְאֵינוֹ יוֹצֵא לִנְקָבָיו” לְפִיכָךְ הָיָה יוֹצֵא הַמַּיְמָה בְּהַשְׁכָּמָה” שֶׁלֹּא יִרְאוּהוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁעוֹמֵד בְּקָלוֹן. לְכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: עֲמֹד בְּהַשְׁכָּמָה בְּשָׁעָה שֶׁהוּא נִצְרָךְ” תְּפֹשׂ אוֹתוֹ וֶאֱמֹר לוֹ: כֹּה אָמַר ה’ כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי.”
הרמח”ל מתייחס אל הציניות והליצנות ב’מסילת ישרים’ בתור מפסידי מידת הזהירות . “כי הנה השחוק הוא מאבד את לב האדם” עד שכבר אין הטעם והדעה מושלת בו” והרי הוא כשיכור או שוטה” אשר אי אפשר לתת להם עורמה או להנהיגם” כי אינם מקבלים הנהגה.”
האופן היחידי שאפשר לדבר עם לץ ציני ומתנשא כל כך כמו פרעה הוא רק בייסורים” לכן אמר שלמה המלך בחכמתו: “נָכוֹנוּ לַלֵּצִים שְׁפָטִים וּמַהֲלֻמוֹת לְגֵו כְּסִילִים” . ואכן מצרים כולה הוכתה מכה אחר מכה” עד שלבסוף: “וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת. וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת ה’ כְּדַבֶּרְכֶם”.