ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ויקרא
פרשה נוכחית: צו
 


למה תירצע האוזן?

הרב ניסים ויטנברג


התורה מצווה כידוע שכאשר אדם גונב ואין לו במה להחזיר, ימכור עצמו לעבד וכך יוכל להחזיר את חובו. האדם הגונב מוכר את עצמו לתקופה של שש שנים ובשנה השביעית יוצא לחופשי. אולם אדם שירצה להישאר כעבד אצל אדונו אחרי שש שנים יביאוהו למזוזת הדלת ושם ירצעו את אוזנו. המצווה של רציעת האוזן נראית תמוהה ובחז"ל מצינו שני תירוצים על רציעה זו. האחד בירושלמי: "שאלו התלמידים את רבן יוחנן בן זכאי, מה ראה העבד הזה לירצע באזנו יותר מכל איבריו, אמר להן אוזן ששמעה מהר סיני לא יהיה לך א-להים אחרים על פני, ופירקה מעליה עול מלכות שמים וקיבלה עליה עול בשר ודם, אוזן ששמעה לפני הר סיני כי לי עבדים בני ישראל והלך זה וקנה אדון אחר, לפיכך תבוא האוזן ותירצע, לפי שלא שמר מה ששמעה אזנו".
התירוץ השני במכילתא: "היה רבי יוחנן אומרה כמן חומר, אוזן ששמעה לא תגנוב והלך וגנב, היא תרצע מכל אבריו".
בתירוץ הראשון הבעיה היא שבמקום לצאת לחופשי, לאחר ששילם את חובו בוחר העבד בהמשך העבדות לבשר ודם, ולא בעול מלכות שמים לאחר ששמע כי לי בני ישראל עבדים, ולכן מובן גם התזמון של הרציעה לאחר שש שנים. אבל בתירוץ השני "אוזן ששמעה לא תגנוב" קשה, שאם כך למה לא נעשתה הרציעה ברגע שגנב?
ונראה לתרץ על פי הכלי יקר (כא, ה), שאדם שגנב משמעות הדבר היא שהוא שם את תאוותיו וצרכיו הגשמיים לפני צוויו של בורא עולם, ואדם זה קיבל עונש של עבדות שנראה כי עניינו לקבל מעין ראייה חדשה של "מה תפקידי בעולם"... ואדם שהחליט להישאר עבד משמעותו של דבר שהוא לא הבין כלום, והוא עדיין שם את ענייני העולם הזה לפני ציוויו של הקב"ה ולכן רוצעים את אוזנו כעונש על הגניבה שהרי הוא לא הבין את המשמעות בהיותו עבד. וכך גם כתב הכלי יקר: "טעם הרציעה לרבן יוחנן בן זכאי, שאין רוצעים תיכף במכירתו וכן בשאר עברות, כי בכל אלו מקבל כבר עונש אחד, וכאן שנשאר בפחזותו מקבל עוד העונש הב' הראוי לו על שהסיר אזנו משמוע".
ייתכן שהאוזן מרמזת על העולם הזה שאדם שומע דברים אך אינו רואה נכוחה את האמת, ובזה קל לו יותר לטעות.
שבת שלום

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: