קִבַּלְנוּ הַרְבֵּה מְאֹד שָׁלָל” חֵלֶק הָלַךְ לַחַיָּלִים הַלּוֹחֲמִים” וְחֵלֶק הָלַךְ לַחַיָּלִים שֶׁל יְחִידוֹת הָעֵזֶר [1].
אֶת הַשְּׁאָר שָׁלַחְתִּי לְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּכָל מָקוֹם: בֵּית אֵל” רָמוֹת נֶגֶב” יַתִּיר” עֲרֹעֵר” שִׂפְמוֹת” אֶשְׁתְמֹעַ” רָכָל” עָרֵי הַיְרַחְמְאֵלִי” עָרֵי הַקֵּינִי” חָרְמָה” בּוֹר עָשָׁן” עֲתָךְ” וְחֶבְרוֹן [2].כָּל אֵלֶּה מְקוֹמוֹת בָּהֶם הִתְהַלַּכְנוּ אֲנִי וַאֲנָשַׁי” וְהֶחְבִּיאוּ אוֹתָנוּ מִפְּנֵי שָׁאוּל [3].
לְצַעֲרֵנוּ” בְּלֵית בְּרֵרָה” אָנוּ מִתְגּוֹרְרִים עַתָּה בֵּין פְּלִשְׁתִּים” אֲבָל תָּמִיד עַם יִשְׂרָאֵל עִמָּנוּ” וְאוֹיְבֵי עַם יִשְׂרָאֵל הֵם אוֹיְבֵי ד’ [4].
עַתָּה יֵשׁ לָנוּ אֶפְשָׁרוּת לְהַכִּיר תּוֹדָה וּלְהַחְזִיר טוֹבָה. אָמְנָם זוֹ טוֹבָה קְטַנָּה לְעֻמַּת הַטּוֹבָה הַגְּדוֹלָה שֶׁקִּבַּלְנוּ” אֲבָל זֶה מָה שֶׁיֵּשׁ עַתָּה בְּיָדֵינוּ” וְאָנוּ שְׂמֵחִים לִשְׁלֹחַ זֹאת אֲלֵיהֶם מִכָּל הַלֵּב. כָּךְ אָמַרְנוּ לָהֶם:
“הִנֵּה לָכֶם בְּרָכָה מִשְּׁלַל אוֹיְבֵי ד'”[4].
—————————-
1. שמואל א ל כב-כה.
2. שם כו-ל.
3. שם לא רש”י” מצוד”ד.
4. שם כו.