ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ויקרא
פרשה נוכחית: צו
 


שני חלקי העם / נעמי גרינברג הר ירוק

-----

יֵשׁ לָנוּ כָּאן עַם,
שֶׁמְּחֻלָּק לִשְׁנַיִם.


א.
בַּחֵלֶק הָאֶחָד.
יֵשׁ לָנוּ כָּאן עַם עֵר וּמֻנְשָׁם מִטֶּבַע הִוָּצְרוֹ לְעַם, בֶּאֱמֶת מַלְכוּתִית אַחַת
קְבוּעָה וְקוֹהֶרֶנְטִית. אִתָּהּ הוּא מַמְשִׁיךְ לְקַיֵּם אֶת חַיָּיו
הַיּוֹם יוֹמִיִּים.
מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן. מִתּוֹךְ סֵפֶר הַסְּפָרִים - לַהֹוֶה וְלֶעָתִיד.
בִּמְסִירוּת וּבְצָמוּד לָאֱמֶת הַיְּחִידָה. שֶׁמִּבִּלְעָדֶיהָ, כמו בּהוויה ההוֹלִיסְטִית -
המחברת בין גוף האדם לנפשו, ולרוחו גם יחד, בו-זמנית -
לֹא הָיְתָה מִתְאַפְשֶׁרֶת, התקדמות אנוֹשִׁיוּתוֹ.

אֱמֶת שֶׁבְּעִקָּרָהּ, הָאֱמוּנָה בְּקֵל אֶחָד, יָחִיד וּמְיֻחָד. קִבְּלָהּ
גּוּשְׁפַּנְקָא מִמַּרְבִּית דָּרֵי הָעוֹלָם, וְנִיכְסוּהָ בחלקה, לְעַצְמָם לְתוֹעַלְתָּם.

אֱמֶת שֶׁמְּלַוָּה אֶת הָעָם הַזֶּה בְּחֶלְקוֹ הַזֶּה, עַל פְּנֵי כָּל הַיָּמִים, הַצּוּקוֹת, הַשִּׂגְשׂוּגִים,
שֶׁיָּדְעָה הַהִסְטוֹרְיָה הָאֱנוֹשִׁית.

אֱמֶת שֶׁיְּדָעָהּ הוּא בְּאַרְצוֹ הַיְּחִידָה, לְמַמְּשָׁהּ כָּאן, וְאוֹתָהּ נְשָׂאָהּ עִמּוֹ לַגָּלוּיוֹת וְלַנְּדוּדִים הַמִּתְמַשְּׁכִים, שֶׁכָּפְתָה עָלָיו מְצִיאוּת הָאִמְפֶּרְיוֹת, הָעַמִּים, וְהָעֲמָמִים הַשּׁוֹנִים - אַכְזָרִיִּים
וְלוֹחְמָנִיִּים.

אֱמֶת שֶׁלְּכָל מְקוֹמוֹת פְּזוּרָיו, הֵבִיאָה גַּם אֶת בִּרְכָתָהּ, וְהִפְרִיחָה אוֹתָם.

עִם אֱמֶת זוֹ מִתְמַשֶּׁכֶת, שֶׁנִּמְסֶרֶת בִּכְתָב וּבְעַל פֶּה,
וְנִבְנֵית עֲדַיִן, תּיִל עַל תּיִל עַל תּיִל. עֲלֵיהֶם נִתְלִים כָּל רְבָדֶיהָ, וּמַעֲמָקֶיהָ הַבִּלְתִּי נִדְלִים
וְהָאֵין סוֹפִיִּים.

עִם אוֹתָהּ אֱמֶת - לְאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת שֶׁל הֵעָדְרוּת - בְּכֹרַח הַנְּסִבּוֹת, שֶׁהִשְׁתַּלְּטוּ וְנִכְפּוּ גַּם כָּאן, עַל בְּנֵי הָאָרֶץ הַיְּהוּדִים.
אוֹתָם שֶׁשָּׁהוּ כָּאן, וְאוֹתָם שֶׁפָּקְדוּ אוֹתָהּ מִדֵּי פַּעַם,
בְּגַלֵּי עֲלִיָּה שֶׁל בּוֹדְדִים אוֹ קְבוּצוֹת - שָׁב וְהִתְקַבֵּץ חֲזָרָה בְּאַרְצוֹ -
הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן שֶׁבָּעָם.

הִיא, בְּעֶזְרָתוֹ יִתְבָּרַךְ, תָּמִיד, וּבְקִרְבָה לְהֶשֵּׂג יָדָיו. נֵר לְרַגְלָיו, וְאוֹר לִנְתִיבוֹתָיו.

ב.
הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי שֶׁל הָעָם.

יֵשׁ לָנוּ כָּאן עַם רָדוּם לְמַדַּי, וּמֻנְשָׁם מְלָאכוּתִית בְּגַז גְּלוֹבָּלִי שֶׁבְּרֻבּוֹ,
אֵינוֹ יְדִידוּתִי לַסְּבִיבָה.
רְצוֹנוֹ, לְהָסִיט לְמַרְאִית עַיִן שֶׁל הַיָּפֶה, הַלָּבָן, הַשָּׂרוּעַ עַל זֵרֵי דַּפְנָה מְנֻפָּחִים,
יוֹדֵעַ לְהִלָּחֵם בְּאוֹיְבִים כְּשֶׁצָּרִיךְ, וְלֹא נִרְתָּע מֵאִסּוּף אוֹתוֹת הַגְּבוּרָה וְזֵרֵי הַנִּצָּחוֹן
הַמַּגִּיעִים אֵלָיו. הַכֹּל לְמַעַן יְצִירַת הַתְּמוּנָה הַמֻּשְׁלֶמֶת,
שֶׁל יְכֹלֶת שְׂרִידוּת מַזְהֶרֶת.

לָזֶה הַחֵלֶק, יֵשׁ אוֹר בַּחַמְצָן הַמֻּזְרָם. אֲבָל הָאֶמְצָעִי, הוּא הַמַּנְגָּנוֹן בַּמְּכוֹנָה הַמְּלָאכוּתִית שֶׁמַּנְשִׁימָה אוֹתוֹ.
פְּרִי נוֹחוּת הַהַמְצָאָה הַטֶּכְנוֹלוֹגִית הָאֱנוֹשִׁית.

זִכְרוֹנוֹ הַהִסְטוֹרִי לוֹטֶה בַּעֲרָפֶל, כְּמוֹ זֶה שֶׁל עַם, שֶׁהוֹלֵךְ אֶל הַלֹּא נוֹדָע.
יֵשׁ לִפְעָמִים, שֶׁתְּמוּנָה מֵהֶעָבָר הָרָחוֹק, חוֹמֶקֶת מִבַּעַד לְעַנְנֵי הַטִּשְׁטוּשׁ,
וּמְצִיצָה לְרֶגַע מוּל פְּנֵי הַהֲוָיָה הַיִּשְׂרְאֵלִית הַמְחֻדֶּשֶׁת.
בְּרֻבָּהּ מַגִּיעָה הַתְּמוּנָה, בְּאֶמְצָעִים מְלָאכוּתִיִּים כָּאָמוּר, וּמִתּוֹךְ הֶבְזֵק,
וְלֹא מִתּוֹךְ רֶצֶף וְסֵדֶר כְרוֹנוֹלוֹגִיִּים, בְּהִתְפַּתְּחוּתֵנוּ הַיְּהוּדִית, הַמֻּכָּרִים
לְחֶלְקֵנוּ.
אֶלָּא, תְּלוּיָה בְּאוֹרְחוֹת הַחַיִּים, וְאִינְטֶרֶסִים מִמֶּרְחָק קָצָר, וּבְשִׂימָהּ יְהָבָהּ
עַל הָאָדָם, שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ אַף אֶחָד.

הַחֵלֶק הַזֶּה שֶׁבָּעָם, הוּא גַּם זֶה שֶׁמַּחְזִיק בְּרֶסֶן הַשִּׁלְטוֹן בְּיִשְׂרָאֵל.
תּוֹךְ שֶׁהוּא מַפְעִיל עָלָיו, כֹּחוֹת פִיסִיקָאלִיִּים נֻקְשִׁים. צְעָדִים שְׁרִירוּתִיִּים אוֹ
דּוֹלֶה פִּתְרוֹנוֹת, מִתּוֹךְ הַמְצָאוֹת חֲזוֹנִיּוֹת קַלּוֹת מִשְׁקָל, תְּלוּשׁוֹת מְצִיאוּת
לֹא אַחַת.

זֹאת מִשּׁוּם שֶׁהַדֶּרֶךְ הָעֲקַלְקַלָּה וְהַמְפֻתֶּלֶת, שֶׁל הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן שֶׁבָּעָם.
דרך אֲרֻכַּת יָמִים וְשָׁנִים. מְחַיֶּבֶת, מְיַגַּעַת וּמַתִּישָׁה, לַהוֹלְכִים בָּהּ, פִּי כַּמָּה.
לָכֵן אֵין הִיא בָּרַת מִימּוּשׁ, לחלק השני, לְיַשְּׂמָהּ בְּמַהֲלָכֵי הַהֹוֶה הַמִּיָּדִי.
לָכֵן יֵשׁ לְהַשְׁאִירָהּ בַּצַּד אוֹ מִחוּצָה לַגָּדֵר אוֹ לְגָנְּזָהּ בְּאַרְכִיּוֹן הִיסְטוֹרִי אֲחוֹרִי, שֶׁבַּמֹּחַ.
כְּאִלּוּ זֶה הַמָּקוֹם הַטִּבְעִי לָהּ.

וְלֹא כָּךְ הוּא. מִמַּה שֶּׁנִּתָּן לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, מִמַּה שֶּׁצָּרִיךְ לְהָפִיק לְקָחִים. אֶלָּא מִסִּמָּן הַהֶיכֵּר
שֶׁל הַחֵלֶק הַשֵּׁנִי שֶׁבָּעָם.

ג.
אִם טֶכְנוֹלוֹגְיָה וּמַדָּע הֵם חֲזוּת הַכֹּל.
בָּלִים, מִתְכַּלִּים, וּמִתְחַלְּפִים בַּאֲחֵרִים, מָה עֵרֶךְ לָאָדָם כִּי יִשְׁכֹּן תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ?

סַךְ כֹּל יְצָרָיו, תַּאֲווֹתָיו, תִּסְכּוּלָיו, פְּשָׁעָיו, הֶשֵּׂגָיו בְּרוּחַ וּבְחֹמֶר, וּמַעֲמָדוֹ?

וְכִי מִי לָבֶטַח יִשְׁכֹּן, אִם לֹא נִתְמַלְּאוּ כְּרֵסָיו, כִּיסָיו וְכוֹסוֹתָיו, בְּשִׁקּוּי בּוּרְסָאִי, הַמְּשֻׁבָּח טֶכְנוֹלוֹגִית, וּמַצְדִּיק שׁוּקוֹ.
גַּם לְתוֹךְ שִׁפְכֵי הַבִּיבִין שֶׁבַּנְּחָלִים, בַּיָּמִים וּבַנְּהָרוֹת, וּלְכָל מְדִינָה רְחוֹקָה וּקְרוֹבָה???

אַיי.... אַיי....טֶאק ONE1. טֶאק TWO, טֶאק THREE,
וּבִמְחִיר בְּשַׂר הַצְּבִי עַל בָּמוֹת יִשְׂרָאֵל חָלָל, נִחְיֶה כָּאן.

ד.
הוֹי אָחִי.
אָח!
אִם הוּא כְּאֶבֶן נֶגֶף בַּדֶּרֶךְ, מֻשְׂכָּל חֲשָׁאִית - מְסֻכָּל,
מְגֹרָשׁ בְּמִרְמָס לִשְׁכֹּן בְּמַאֲהַל הַקִּרְקָס שֶׁבַּגַּיְא.
עֹנֶשׁ מֶחְטָף לֹא לוֹ, שֶׁכָּשַׁל..וצלח...

אָב וְאֵם נִכְחֲדוּ בַּשּׁוֹאָה. בְּנֵי מִשְׁפָּחָה נִפְלְטוּ מִשָּׁם, וּבָאוּ צִיּוֹנָהּ,
נִקְלְטוּ בְּחֶבְרָה "חֲדָשָׁה" -
בְּנֵיהֶם רִאשׁוֹנִים לְחַיִל, וּבְנֵי בְּנֵיהֶם בְּרָמַת צֻקִּים.
.......כאשר יָדוּעַ לְמִי נוֹעֲדוּ גֵּאָיוֹת וַעֲמָקִים.

לִקְרַאת הַפְרָטָה. הִזְדַּמְּנוּיוֹת שָׁווֹת. חֲלוּקָה יוֹתֵר הוֹגֶנֶת.
אִינְטֶגְרַצְיָה מִתְבַּקֶּשֶׁת.
כַּאֲשֶׁר בַּדְלָנוּת מַרְחִיקָה אֶת בַּעֲלֵי הַהוֹן, וְהָאוֹחֲזִים בְּהֶגֶה הַהַנְהָגָה, מֵהֲמוֹן עַם.
כְּאִלּוּ נֶאֱמַר הֵיכָן שֶׁהוּא, שֶׁעִנְיַן הַחַיִּים, בַּכֹּחַ שֶׁטָּמוּן אַךְ בְּכֶסֶף וּבִשְׂרָרָה.
האמנם?

אַזְהָרָה, שֶׁמִּבְּנֵי עֲנִיִּים, תֵּצֵא מֵהֶם תּוֹרַת חַיִּים.
פִּלְאָם יָרוּם מִמַּעֲמַקִּים,
קוֹרֵא לְמִי שֶׁהָיָה רִאשׁוֹן וְיִהְיֶה אַחֲרוֹן - למַעֲנה הֲנאוֹת שֶׁיָּבוֹא מִתּוֹכֵנוּ. לִשְׁאֵלוֹת
הַהִתְחַבְּרוּת אוֹ הַהִתְנַתְּקוּת, בְּקִרְבֵּנוּ, מִבַּיִת.
לְמַעַן יְלָדֵינוּ, לְמַעַן הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים, וּלְהָאִיר לַגּוֹיִים.


ה.
אֲנִי מְצַפָּה מִכָּל מִי שֶׁטָּעָה, עָוָה אוֹ פָּשַׁע בַּעֲבָרוֹ הַצִּבּוּרִי, הָיָה רָצוּי לְכֻלָּנוּ
גַּם בָּאִישִׁי, לְהוֹדוֹת בְּכָךְ. לְבַקֵּשׁ מְחִילָה עַל כָּךְ, וּלְפַצּוֹת עַל כָּךְ אֶת הַנִּפְגָּעִים.
עַל מְנָת שֶׁיִּתְכַּפְּרוּ הָעֲווֹנוֹת, וְהַדִּינִים שֶׁלְּמַעְלָה נֶגְדֵּנוּ,
יִתְמַתְּקוּ, וְלֹא יַגִּיעוּ בִּכְלָל, לָאָרֶץ.

עַל אַף הַבְּעָיוֹת. אֲנִי אוֹהֶבֶת וּמַעֲרִיכָה אֶת שְׁנֵי הַחֲלָקִים שֶׁבָּעָם.
נִצְטַוִּינוּ מֵהַתּוֹרָה - "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי השֵׁם".
"כָּמוֹךָ" מוֹרֶה, שֶׁאֲנַחְנוּ שָׁוִים, כָּמוֹנִי - כָּמוֹךָ. כֻּלָּנוּ - אֶחָד, וּמֵאוֹתוֹ שֹׁרֶשׁ.
כְּמוֹ מִשְׁפָּחָה אַחַת גְּדוֹלָה מְאֹד.
כְּאִישׁ אֶחָד בְּלֵב אֶחָד.


ו.
רַק כָּאן בְּיִשְׂרָאֵל, נִמְצָא בֵּיתֵנוּ הָאֲמִתִּי.

זֶה הַבַּיִת שֶׁמְּעֻגָּן בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת פְּלָדָה לַקַּרְקָעִית הָעֲמֻקָּה, יְצוּקַת הַבֶּטוֹן שֶׁל
זְמַן מַתַּן תּוֹרָתֵנוּ, וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה. בִּקְרִיעוֹת מַחְסוֹמֵי הַיָּמִים, וּלְאַחֲרֵיהֶם.

הַבַּיִת שֶׁשָּׁכַן בֵּינֵינוּ, עוֹד מִימֵי לֶכְתֵּנוּ בַּמִּדְבָּר. הַבַּיִת שֶׁנִּכְנַס אִתָּנוּ לְאֶרֶץ הָאָבוֹת,
וְנִשָּׂא בְּרוּם תִּפְאַרְתּוֹ וַהֲדָרוֹ 1200 שָׁנָה, בְּאֶרֶץ הָאָבוֹת. מֵאִיר לָעוֹלָם מִקָּצֶה עַד קָצֵהוּ.

הַבַּיִת שֶׁנֶּחְרַשׁ עַד דַּק בִּימֵי פְּרָעוֹת בָּנוּ. הַבַּיִת שֶׁלְּקַחְנוּהוּ עִמָּנוּ, וְעִמּוֹ חָזַרְנוּ לְכָאן.
הַבַּיִת שֶׁתָּמִיד לְנֶגֶד עֵינֵנוּ, מִפְעַל הַחַיִּים הַיְּהוּדִיִּים. לְשָׁכֵּן בּוֹ אֱלוֹקַ, בְּתוֹכוֹ וּמִחוּצָה לוֹ,
בְּתוֹכֵנוּ וּמִחוּצָה לָנוּ.

תָּמִיד אוֹתוֹ הַבַּיִת שֶׁשָּׁב וּמִתְנוֹסֵס, גַּם הַיּוֹם וְגַם לְמָחָר, עַל רָאשֵׁי גְּבָהִים
בְּלִבּוֹתֵנוּ, וְרָאשֵׁינוּ הַיְּהוּדִיִּים.
עַל אֶחָד מראשֵׁי הרֵי יְרוּשׁליִם הוא ישוב להיבּנוֹת.
לתפארת בּית תפילה, הוא יקרֵא - לְכל העמים.

הַשְׁלָמַת בְּנִיָּתוֹ שֶׁל בֵּיתֵנוּ, מִתְאָרֶכֶת עֲדַיִן.
עִם הַסּוּר מֵרַע. עֲשִׂיַּת הַטּוֹב. הַיְּדִידוּת וְהַחִבָּה, שֶׁנַּשְׁכִּין בְּתוֹכוֹ.
יַגִּיעַ לְסִיּוּמוֹ, מִפְעַל הֲקָמָתוֹ הַשְּׁלֵמָה שֶׁל הַבַּיִת הַיְּהוּדִי, בְּאַרְצֵנוּ הַיְּהוּדִית.

עִם הַסּוּר מֵרַע וַעֲשִׂיַּת הַטּוֹב. הַיְּדִידוּת וְהַחִבָּה. הַהִתְחַלְּקוּת. הַוִּתּוּר וְהַסְּלִיחָה,
שֶׁנַּשְׁכִּין בְּתוֹכוֹ. בִּרְדִיפָה אַחַר הַשָּׁלוֹם בֵּינֵינוּ - הֵם הֵם אֵלֶּה, שֶׁיְּאָחוּ בֵּין שְׁנֵי חֶלְקֵי הָעָם שֶׁלָּנוּ, הֵם שֶׁיּוֹשִׁיעוּנוּ.
וְאָז גַּם אוֹיְבֵינוּ יִפְּלוּ לְרַגְלֵינוּ,
וְיִכָּנְעוּ הַגֵּאִים בְּפָנֵינוּ.

ז.
זָכוֹר אֶת הַשֵּׁם אֱלֹקֶיךָ
כִּי הוּא הַנּוֹתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חַיִל.


ניסן תשס"ז
© נעמי גרינברג הר ירוק
נעמי גרינברג הר ירוק משוררת תל אביבית ילידת קיץ 1951. החלה לפרסם משיריה בסוף שנות ה-70. הוציאה לאור 3 ספרי שירה: "נאדבראהמה" ב1992- "נאדבראהמה2" ב-2013
"לפני הגיע ההתנתקות" ב-2014 ואנתולוגיה "קדיש קטיף" שערכה והוציאה לאור של 5 משורררים על ההתנתקות,ב-2016

חלקי העם והחיבור ביניהם, מפי רבנים:
הרב קוק במאמרו באורות התחיה - פסקה י"ח, מציע חלוקה של 3 רבדים בכוחות עמנו. כך הדבר באומות אחרות.
הכוח האחד מייצג את הקודש, השני את הלאומיות. השלישי את הערכים האוניברסליים. שלושתם נושאים ברכתם מקודש. כאשר יהלכו היהודי או הגוי בנתיבות הצדק הרעיוני והמעשי, וכאשר כל צד ילמד להצטמצם על מנת לפנות מקום לחברו, שגם לו הזכות למקום. יתאפשר האיחוד בין שלושת הכוחות ויבושר השלום ביניהם.
המקבילה לשלוש כוחות אלה בחסידות חב"ד הם עולמות הבי"ע. בריאה, יצירה ועשייה.
כאשר עולם הבריאה מייצג את עולם השכל והבינה - את הערכים האוניברסליים.
עולם היצירה את עולם הרגש והלאומיות, ועולם העשייה מייצג את הכוח הדתי . עשייה מתוך קבלת עול תורה ומצוות פשוטה.
עולמות בי"ע נקראים בחב"ד "עלמא דפירודא" - מקום פירוד. ממילא עולם השכל נפרד מעולם הרגש. ועולם הרגש נפרד מעולם המעשה. ועד שנראה כמעט בלתי אפשרי לחבר אותם.
כאשר כל הכוונה כמובן היא לאחד את כל הכוחות והעולמות הנ"ל. אם לא נצליח לאחד אותם, "אומללים נהייה" אמר הרב.
הקודש העליון אצל הרב קוק, ועולם האצילות בחב"ד, הם מקור הברכה. עולם האחדות.
הנשמות של אצילות - מרגישות את האחדות של הבריאה, ומסוגלות לפעול את האחדות בתוך הנבראים.
הן הרב קוק זצ"ל והן הרבי מלובביץ' זצ"ל, פעלו כל אחד בסגנונו הוא, למען איחוד הכוחות והעולמות האלה, בתוך עם ישראל.
* * *

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: