ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ויקרא
פרשה נוכחית: צו
 


"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"

הרב אלישע וישליצקי

פרשה ונפש בחבלי משיח
שיחות הרב אלישע וישליצקי זצ"ל לפרשת השבוע
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"
שיחה לפרשת תרומה


ויקחו לי תרומה. השבת אנו קוראים את הפסוקים הבאים: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי ".
למילה 'לי' יש אמירה ברורה, במיוחד בדור הזה של חבלי משיח. אבל ברמה המהותית, בשפה המקראית, המחדשת את המילים ומלמדת מהי כוונת המילה הזאת בעומק, אומר רש"י : "לי - לשמי". וכך בעוד פסוקים בהמשך .
כל מה שמתרחש במשכן ולאחר מכן במקדש, צריך להיות לשמו של הקדוש ברוך הוא . ובאמת התורה כופלת: "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" ובסוף הפסוק: "תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי", אולי כדי להדגיש בין היתר את המילים "יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ". מיהו האיש אשר ידבנו לבו? אומר רש"י: "לשון נדבה והוא לשון רצון טוב" . ממה נובע הרצון הטוב? מכך שהאדם יבין שהמילים "ויקחו לי תרומה" פירושן הוא "תקחו את תרומתי". התרומה היא תרומה של ה', ובני אדם מבצעים את החזרת התרומה אל ה'. זה הבדל עצום! הבדל בין מי שחושב שיש לו והוא נותן, שבשר ודם מחדש את התרומה, לבין אדם שמבין כי הוא כלי לבטא שהכול בעצם שייך להקב"ה.

ושכנתי בתוכם. סיפר לי חבר שבשבת שעברה בבוקר, לפני התפילה, זכה ללמוד קצת במסכת מגילה, שם פגש את הסוגיה על השקלים - שהקב"ה צפה שהמן יצא לכלות את ישראל בעזרת השקלים, אז הקדים את שקלי עם ישראל לשקליו של המן . שאל את עצמו החבר: 'מה יכול לקרות כיום שיקדים את השקלים וימנע את השקלים של המן'?
סיפר החבר הזה שבמקרה ביקשו ממנו בתפילת מוסף לעבור לפני התיבה, והוא קרא את התפילה לשלום המדינה. והרגיש צורך להדגיש מאוד את המילים 'שלח אורך ואמתך לשריה ראשיה ויועציה', כי הרגיש שיש אחריות שרובצת על שריה ויועציה. זאת הייתה השבת שהתברר בה דבר התקיפה הישראלית בסוריה על מערך הנ"מ, גבורתם של הטייסים וכן של מקבלי ההחלטות, ובחסדי ה', איזה הישג אדיר, שכל כלי תקשורתי או פוליטי לא יצליחו לגמד אותו. ואז ניגש אליו חבר אחר ואמר לו 'זהו! עם ישראל אמר את פרשת 'שקלים', הקדים הקב"ה את השקלים שלנו לשקלים של איראן'.
יש כאמור הבדל גדול אם אדם חושב שהוא מפריש תרומה, ובזה יוצא ידי חובה, או שהמעשה הזה ונדבת הלב, מבטאים כפי רש"י 'רצון טוב', שכל הכסף שלו נועד לשרת את הקב"ה, לשרת את הגאולה, לשרת את עם ישראל. זה הבדל גדול. אולי בדברי הירושלמי זה בולט יותר שם כתוב כי ה' הקדים 'כספם של ישראל'. ואז הפסוק הזה אומר לנו שהרצון הטוב של ישראל נובע מענווה, נובע מהכרת ערכנו, מההבנה שזאת בעצם תרומה אלוקית.
זאת גם אחת הסיבות לכך שהפסוק הבא אומר "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם ". המקדש בנוי מנדבת הלב, מהרצון הטוב, מענווה, מהחיבור אל האומה, מהחיבור אל כנסת ישראל. ואז מתגלה שהמקדש הוא בעצם - ושכנתי בתוכם.

תוכו כברו. כאן ניתן להבין את עומק הסיבה שהציפוי והחומר של הארון, שנמצא בלב המשכן, הוא זהב טהור, מבית ומחוץ . הגמרא ביומא למדה מכאן שלא יהיה חלילה תלמיד חכם שאין תוכו כברו.
לכאורה זה מספיק, מבית ומחוץ. אבל המקדש הוא נויו של עולם , המקום המרכזי בעולם, כך שגם מי שעוד לא הבין את זה, יבין את זה, ואם כך הוא צריך להיות עשוי מזהב. הכול מאת ה'.

ושכנתי בתוך בני ישראל. אחת הכותרות של ימי הבית השני, נמצאת בפסוק בחגי: "לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב נְאֻם ה' צְבָאוֹת ". אחד השלבים שבו אנחנו מבינים את זה מתרחש ארבע מאות ושמונים שנה לאחר יציאת מצרים:
"וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית בְּחֹדֶשׁ זִו הוּא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לִמְלֹךְ שְׁלֹמֹה עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּבֶן הַבַּיִת לַה' ".
יכול היה הפסוק בהפטרה לציין את הזמן שעבר ממתן תורה, וממילא יהיה ברור שיציאת מצרים כלולה במתן תורה. אבל ה"ושכנתי בתוכם" לא התחיל ממעמד הר סיני אלא מיציאת מצרים. ואם המקדש הוא אחד הענפים הבולטים של "ושכנתי בתוכם" אז הפסוק מחזיר אותנו לנקודת המוצא, "כי לי בני ישראל"! השייכות שלנו לכנסת ישראל, לשכינה, לרצון הבורא, היא בעצם השורש שנבנה ביציאת מצרים.
טבעי אפוא שהפסוק האחרון בהפטרה הוא:
"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא אֶעֱזֹב אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל "
זה פסוק של הבטחה, גם של תקווה, אבל גם פסוק של תביעה; אם תלכו בחוקותי ואת משפטי תעשו ושמרתם את כל מצוותי, אשכון בתוככם. התביעה אינה סותרת את התקווה. האמון הגדול שלנו בכוחות שהקב"ה נטע בתוכנו אינו סותר החובה שמוטלת עלינו להוציא את הכוחות האלה אל הפועל.
אנו עדים לציוני דרך עמוקים של עם שחוזר לארצו, חוזר ונבנה, צמא מאוד לבנות את קומות הנפש וגדלות הרוח, צמא מאוד למשכן ולמקדש שיהיו בעצם ביטוי של הנשמה הישראלית. ואולי משום כך, הגמרא במגילה , שעוסקת בסמיכות ברכות תפילת שמונה עשרה, אומרת שמתוך בניין ירושלים מגיעה מלכות בית דוד .
זה דורש הרבה הכרת הטוב ועין טובה, להודות להקב"ה על הנסים ועל הנפלאות שעושה אתנו בכל עת. מתוך כך גם לצפות, גם להתאמץ, גם לתרום וגם להתנדב לבניית הקומות הצומחות מתוך המדרגות הטבעיות של יציאת מצרים, המשכן במדבר - אל המקדש. לא בכדי המקדש הראשון נבנה בחודש אייר המסוגל לישועות, גם חודש אדר מסוגל לישועות. גם כל השמחה של פורים קשורה למקדש, אמנם מקדש שני, אבל קשורה ל"ושכנתי בתוכם".
***
נשמח בחלקנו; מה יפה ירושתנו, מה נעים גורלנו. נודה להקב"ה ונתפלל להיות ראויים לשליחות הנאמנה שיטיל עלינו כפי הכוחות שנתן בתוכנו.


הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: