נוסף על מעלותיו הפנימיות” יש משהו בפורים שעושה אותנו לחברה סולידארית יותר” במובן הפשוט של המילה.
לפני כמה שנים” ביום חמישי סגרירי וקר” ערב שבת ‘זכור'” הלכתי עם בני בשכונת גאולה לקנות ספרי קודש. שעת הערב היתה מאוחרת ומרוב טרדה לא הספקנו לאכול. בני ביקש שנעבור לקנות חמין באחד הבתים המיוחדים בשכונה. לאחר ששאלנו עובר אורח היכן מכינים צ’ולענט” הלכנו עמוסי ספרים למקום. אולם כשהגענו” שמנו לב שבארנק לא נותר כסף לקנות חמין. מסתבר שהוצאנו את כל הכסף המזומן על הספרים” וכרטיס האשראי נשכח ברכב הרחוק.
יצאנו והלכנו חזרה לרכב שבאופק. והנה לאחר כמה צעדים” עוצר אותנו אחד האביונים השרועים על הרצפה – האם נהניתם מהחמין? בני ענה לו שלצערנו כרטיס האשראי ברכב” ולכן לא קיימנו ‘טועמיה חיים זכו’. האביון קם” מושיט לנו שטר כסף – ‘אתם חייבים לאכול צ’ולענט” הרי קר הערב’. לא משנה כמה סירבנו” הוא המשיך להתעקש” מושיט לנו מהמעט שיש לו.
תחילה סירבנו שוב ושוב. אך במחשבה נוספת” החלטנו לקבל את הכסף ממנו” ולאחר שנאכל נלך לרכב ונחזיר לו.
שאלתי את עצמי – באיזו חברה האביון נותן לך כסף כדי לקנות צ’ולענט? ויותר מכך – מה גרם לנו להסכים לקבל ממנו?
בני אמר לי שאולי לכך כיוונו מרדכי ואסתר באומרם ‘איש לרעהו’. לא רק לדעת להעניק” אלא לדעת גם לקבל. קשה לקבל ממי שבימים רגילים הוא בעמדת הנצרך” ועתה נהפוך הוא – הוא הנותן” ואתה צריך לו.
מסתבר שפורים מבטא את היכולת של כולנו לתת” אך לא פחות מכך – לקבל זה מזה. להיות גוי קדוש” הוא דבר עמוק ונשגב. אך פירושו הפשוט הוא – להיות תלויים האחד ברעהו מבלי לראות בכך פחיתות. ‘איש לרעהו’ – המוכנות לקבל בענווה את צרכיך מאחרים.