ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: בלק
פרשה נוכחית: פנחס
פרשה הבאה: מטות, מסעי
 


פשוט שמחכים... / מירב מגני

-----


כשנוח, יהודי מבוגר משכונת הבוכרים, אזר אומץ לצאת סוף סוף אל הרחוב אחרי סגר הקורונה הגדול, הוא לא תיאר לעצמו את מה ואת מי יפגוש כשייצא מהתיבה.
הוא לקח עימו את עגלת הקניות המשובצת ונשם דרך מסכת בד אפורה את אווירה של ירושלים.
תחילה התיישב על ספסל נטוע תחת העץ והתבונן על החולפים על פניו, העוטים אף הם מסכה המגלה רק את עיניהם. הוא הבחין בעיניים מוטרדות, בעיניים עליזות ובעיניים ממהרות.
קם והתקדם אל עבר השוק, מעולם לא ראה אותו מדולדל כל כך. בדוכן הירקות פגש בעיניו של יודה חברו, הם לא התחבקו כהרגלם ואפילו ללחוץ ידיים לא העיזו. "מה שלומך חברי?" האירו עיניו. "מצפים למשיח - הוא קרוב מאי פעם" קרא יודה וחייך מבעד למסכה שנמתחה מחיוכו הקורן. בימים כתיקונם היו יושבים לכוס בירה קרה ומשיחים להנאתם על הפרנסה ועל הנכדים ועל הבחירות ועל תוכנית המאה ויוקר המחייה, עכשיו נפרדו בזריזות איש לדרכו בברכות גדולות ובציפייה לישועה.
מהשוק כיתת רגליו אל עבר חנות הנעליים של מישל. נעליו בלו והוא ביקש להתחדש. מישל יודע תמיד מה בדיוק מתאים לו. הקופסא הראשונה שישלוף מתוך קופסאות עמוסות על מדפים שגובהם נושק כמעט לתקרה תהיה תמיד הקופסא המדויקת לו. הוא מדד ליתר ביטחון. דחף אותן ברישול לקופסא וניגש לדלפק לשלם.
"שתחדש את הנעלים בעלייה לרגל בבית המקדש", בירך מישל תוך כדי שהוא אורז את נעליו בקפידה ועוטף אותן בשקית ירוקה. נוח הופתע מהברכה המיוחדת , עשרות זוגות נעליים קנה אצלו ואף פעם לא בירך אותו בברכה שכזו. "שתזכה למכור נעלים לעולי הרגל" החזיר לו בברכה.
כשיצא מהחנות הביט בשעונו שהראה שהגיע זמן מנחה גדולה, הוא תהה לעצמו אם בתי הכנסת נפתחו או שמא ימצא מניין רחוב נחמד. לפתע הרגיש חשק עז לשפוך שיחו בכותל. הוא ירד את רחוב יפו ומשם צעד בין הסימטאות אל הקיר הקדוש. נדהם לראות את המתחמים עם היריעות הלבנות שהעמידו לכבוד הקורונה ברחבה. בחורים הנקראים סדרני קורונה עיכבו אותו בכניסה עד שאחד המתחמים יתרוקן. הוא עמד שם משתומם, נועץ מבטו אל ההר עד שסדרנים אחרים האיצו בו להיכנס למתחם הפנוי ולא להשתהות במעברים. הוא השתוקק להתקרב אל אבני הכותל אבל ידע שאין לו סיכוי.
איש אחד, עטור זקן שחור, עמד מתייפח. המסכה הסתירה את פניו הכואבים אך את הדמעות שנשרו מעיניו לא ניתן היה להסתיר. איש אחר שזקנו אפור לבן מלמל: "משיח... אי אי משיח" וחזר שוב ושוב על מלמוליו.
'ריבונו של עולם מה עשית בעולמך?' קרא מקירות לבו. הרחקת אותנו איש מרעהו. העטית על פנינו מסכות, תחמת אותנו בקפסולות ובניך אהוביך לא מפסיקים לצפות לישועתך, ושם משיח ובית המקדש שגור על פיהם וחרות על ליבם כמו שלא היה שגור וחרות מעולם.
סדרן קורונה נכנס בין המתייפח לבין הממלמל והורה לנער אחד שעמד בצד לעטות על פניו מסכה שהונחה כרביד תכלת על צווארו
נוח הסיט מבטו אל עבר הנער וקריאה נמלטה מפיו: "אבנר!".
"סבא? סבא! קרא נכדו הצוהל. "מה אתה עושה פה?"
"כמו כולם, מחכה למשיח". ענה נוח וחייך אל תוך המסכה.


תגיות: נגיף הקורונה



מאמרים נוספים מעלון פרשת שלח לך תש"פ:
מהי ידיעת הארץ? - הרב דב ביגון
תוכנית המאה - הרב שלמה אבינר
רעידת אדמה - הרב חגי לונדין
בכייה של חינם - הרב חגי לונדין
"ועבדי כלב"?! ואנחנו... - הרב ערן טמיר
זבח משפחה - הרב אייל ורד
שאלות מבית מדרשנו - הרב יואב מלכא
יניקת החיים מארץ החיים - הרב יורם אליהו

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: