ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: בלק
פרשה נוכחית: פנחס
פרשה הבאה: מטות, מסעי
 


ממ"י דקדושה...

הרב יוני לביא

הגל השני של הקורונה החל נושף בעורפנו. ראש הממשלה הכריז בשבוע שעבר שיש להקפיד על ממ"י - מרחק, מסיכה, ידיים. ובאמת, זה חשוב, וכולנו צריכים להקפיד על ממ"י.
אך מעבר למובן הפשוט שעל כולנו להקפיד עליו, חשבתי לעצמי ששלושת העקרונות של ממ"י מלמדים גם כיצד עלינו להתייחס לעניינים קדושים ויקרים בחיינו.
מרחק - לא הכל מובן לנו. 'יש דברים נסתרים, לא נבין לא נדע'. לעמוד מרחוק פירושו לכבד, גם כשלא מבינים. המרחק איננו ביטוי לניתוק ולזרות אלא ליראה, לכבוד - "וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק" (שמות כ, יד). בעידן שבו הכול זמין ונמצא בכף היד, במרחב ווירטואלי שטוח, טוב להבין שלא הכול מובן ושיש עומק שדורש לעמוד לעומתו מרחוק. מרחק מאפשר ראייה אחרת.
מסיכה - המסיכה יוצרת מסך ומזכירה לנו שהפנים כמו הנקודה הפנימית, מכוסות, וכדי להגיע פנימה עלינו להעמיק, לחתור אל מבעד לשטח הפנים, "וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱ-לֹהִים" (שמות ג, ו). וכדברי המדרש: רבי הושעיא רבה אמר: יפה עשה שהסתיר פניו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני באתי להראות לך פנים וחלקת לי כבוד והסתרת פניך - חייך שאתה עתיד להיות אצלי בהר ארבעים יום וארבעים לילה לא לאכול ולא לשתות, ואתה עתיד ליהנות מזיו השכינה, שנאמר (שמות לד כט): "ומשה לא ידע כי קרן עור פניו" (שמות רבה ג, א). כלומר, משה זוכה למדרגתו הפנימית בגלל הסתרת פניו.
ידיים - מגע מבטא יחס קרוב ומוחשי. אבל בָּעִקַּר, בנשמה, אי אפשר לגעת. העיקר איננו בר-מגע. אנו סובבים בזהירות ובעדינות סביב נקודת הנשמה של חיינו וזהירים מלגעת במקומות העמוקים הללו בידיים גסות שמגען חלקי ומוגבל. "וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת" (שמות יט, יב). וכפירוש המלבי"ם: "זה רמז ג"כ שלא יהרוס אדם להעפיל לעלות הר העיון בעניני הא-להות שהם למעלה מהשגתו, כי יש לשכל האנושי ולכחותיו גבול ששם יעמוד ולא יעבור הגבול... וזה הנמשל מה שאמר כל הנוגע בהר מות יומת".
וכדברי הרב קוק על אותם מבקשים למדוד את הנשגב על פי אמות המידה הקטנטנות שלהם:
"מה נמוכים הם הגמדים שהם ג"כ בעלי עיניים טרוטות הזוחלים סביב לשדרת האבנים התחתונה של מגדל עופל (=מגדל גבוה), ורושמים את קומתו אשר לעב יגיע רק כדי תנופת ידם הקצרה ומעוף עינם הכהה, ואם מראש מגדל עופל יוגד להם שרואים את הכוכב מלא הוד ויפעה, או מיד יחליטו כמה נמוך הוא הכוכב הנהדר". (מבוא לשיר השירים)
אפילו הדיבור מוגבל מלהביע את העולם הפנימי והנסתר:
"קטן הוא הדיבור שלנו לעומת תעופת המחשבה" (אגרות ראיה א, רסז) "כי בעניינים הרוחניים הננו תמיד קשורים אל היסוד הסודי שזהו האמת הגדולה שבהכרתם..." (שם, קלא)
הנסתר אפוא הינו נסתר באופן מהותי ולא באופן מקרי. וזאת, כיוון שהוא פנימי יותר. על כן, הוא דורש מאמץ רוחני וחתירה פנימה כדי לבוא בסודו.
נגיף הקורונה שנקרא כך על שם הכתר, כמו שמזכירה צורתו, הזכיר לנו שיש דברים שנמצאים מעל הראש - מעבר להבנה, עמוק יותר משטח הפנים, מבעד ליכולת המגע.
רק כשמבינים שלא הכול מובן, אפשר להתחיל להבין, בענווה, שמבינים חלק קטן. שישנם דברים עצומים שמשפיעים עלינו גם אם איננו מצליחים לתפוס אותם, למשש אותם ולגעת בהם. וגם בנו העיקר בסופו של דבר - סמוי מן העין.


תגיות: נגיף הקורונה



מאמרים נוספים מעלון פרשת קרח תש"פ:
היררכיה לעומת אנרכיה - הרב דב ביגון
אני יודע הכל - הרב שלמה אבינר
לא להתפעל מתחושות - ד"ר מיכאל אבולעפיה
הרב ערן טמיר - הרב ערן טמיר
שאלות מבית מדרשנו - הרב יואב מלכא
צדיק טוב וצדיק שאינו טוב - הרב אלישע וישליצקי
כבוד התורה ולומדיה - הרב יורם אליהו

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: