שאלה
אנחנו יודעים מהי מעלת החכמים ורוצים לכבדם” אך לפעמים זה סותר את ביטויי החיים השונים שאנו מורגלים בהם ואת השיח הטבעי עם הרב” ומביא לביישנות הגורעת מן הלומד… ואני מניח שגם רצון הרב הוא שתלמידיו ינהגו כלפיו בטבעיות. יש פה איזה קו דק” אולי הלכתי” אולי רעיוני” בין כבוד החכם לבין טבעיות התלמיד. איך אפשר לשלב את זה מבלי לוותר על שניהם?
תשובה
‘הזרימה הטבעית’ הנפגמת” והרגשת אי הנוחות הנלווית אליה בעת המפגש עם דמות הרב” נגרמת על פי רוב כתוצאה מהרושם של הבדלי מדרגות מסוימים בין תלמיד לרבו כפי שהוא נתפס ונחווה על ידי התלמיד. במשקלו הראוי רושם זה הוא טבעי ומבריא” ומאפשר תהליך שבו התלמיד הולך וסופג אל קרבו את הראוי לו מהשפעת הרב. אט אט נעלמות העכבות המיותרות בזרימה ובבריאות החיים של התלמיד ונותר רק רושם בריא של “יראת כבוד” שמִטבעה היא מבררת את גבולות השיתוף וההבדלה המדויקים ומעודדת את היחס הנכון בין זרימה לכובד ראש. כל זאת בתנאי שראשית הקשר בין הרב לתלמיד מיוסדת על אדני מאמר חכמים “עשה לך רב”” שאם לא כן – העדר התאמה נפשית ורוחנית ביניהם לא תניב את יראת הכבוד הראויה והשלכותיה הברוכות כנ”ל” אלא דווקא עלולה לגרום לשלל תופעות ה’מוציאות את התלמיד ממקומו'” ומולידות בו רגש עז של זרות וריחוק” ואפילו שמץ טינה לעיתים.