ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ואתחנן
פרשה נוכחית: עקב
פרשה הבאה: ראה
 


האם אנחנו בכיוון הנכון? / הרב ליאור לביא

-----

בשביל הנשמה


לפעמים, אנחנו מנסים להבין למה בני אדם הורסים לעצמם וזה לזה את החיים; למה הם מעבירים את חייהם במריבות, במחלוקות, ובשלל דרכים והתנהגויות שמסבים לעצמם ולאחרים סבל וכאב. והמסקנות, לא נעים לומר, עגומות. מסתבר שלפעמים, גם אנשים טובים והגונים, שנאמנים לערכים, ומבקשים לחיות את חייהם עם עומק ומשמעות, הופכים לשותפים למחלוקות קשות, דווקא בגלל העקרונות שהם מבקשים להיות נאמנים אליהם.
האם יש מנוס מהפלונטר הזה?

שורש החורבן
אחת מברכותיו של בלעם, נוגעת בנקודה עמוקה שאולי דרכה נוכל למצוא מזור לנגע שמלווה את עם ישראל בפרט ואת החברה האנושית בכלל משחר ימיהם; "תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ" (במדבר כג, י). מדוע נצמד בלעם, מכל המידות הטובות, דווקא לישרות?
את דברי בלעם הללו, פירש הנצי"ב מוולוז'ין בפירושו 'העמק דבר' בדבריו המפורסמים:
"ויש להבין הטעם למה קרא בלעם את אבותינו בשם ישרים ביחוד ולא צדיקים או חסידים וכדומה". והענין דנתבאר... דשבח ישר הוא נאמר להצדיק דין הקב״ה בחרבן בית שני... ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא היו ישרים בהליכות עולמים. על כן, מפני שנאת חנם שבלבם זה את זה חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה׳ שהוא צדוקי ואפיקורס. ובאו על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה ולכל הרעות שבעולם עד שחרב הבית. ועל זה היה צדוק הדין. שהקב״ה ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאלו אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם ולא בעקמימות אף על גב שהוא לשם שמים דזה גורם חרבן הבריאה והריסות ישוב הארץ..."
כלומר, אנשי בית שני היו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך בגלל שלא היו 'ישרים' בהליכות עולמים, בהתנהגות שבין אדם לחברו, גרמו בשנאתם למי שנהג שלא כמוהם בעבודת ה', לחורבן.

מידות טובות?
את דברי הנצי"ב הכרתי שנים רבות, אך תמיד התפלאתי, כיצד למרות דבריו הנוקבים, נראה כי ההיסטוריה חוזרת, ותמיד מוצאת המחלוקת והמריבה דרך להיכנס אל תוך המחנה פנימה בתואנות שונות ומשונות.
עד שהגעתי לתובנה שלעניות דעתי מאירה את דברי הנצי"ב באור חדש שיכול אולי לחולל את השינוי המתבקש כדי למנוע חלילה הישנות מצבים שבהם כבר היינו.
הישרות בדברי הנצי"ב מתפרשת בדרך כלל כמידות טובות. אנשי בית שני היו אמנם צדיקים, חסידים ועמלי תורה, אך מידותיהם היו מקולקלות וכך הגיעו לאן שהגיעו. אלא שאם כך, מה גורם לכך שגם אנשים שעל פניו הם בעלי מידות טובות, נגררים למחלוקות נוראות?
אפשרות אחת להסביר את פני הדברים היא שהתנהגותם מעידה על כך שכנראה מידותיהם לא באמת מתוקנות כמו שנראה למראית עין. אלא שאולי יש אפשרות מעמיקה יותר להסביר את החידה הזאת.

להביט לתכלית
נתבונן כיצד הנצי"ב הסביר את מעלת האבות שנקראו ישרים:
וזה היה שבח האבות שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה׳ באופן היותר אפשר. עוד היו ישרים. היינו שהתנהגו עם אומות העולם אפילו עובדי אלילים מכוערים. מכל מקום היו עמם באהבה וחשו לטובתם באשר היא קיום הבריאה.
כלומר, התנהגותם של האבות נבעה מהבנה פנימית ועמוקה במגמת הבריאה. זו היתה ישרותם. מידותיהם נגזרו מהבנת המגמה הזאת. הם הבינו את עומק חפצו של הבורא בעולמו; "ועל זה צעק תמות נפשי מות ישרים. היינו מקיימי הבריאה".
כדי להבין את העיקרון הזה בואו נדמיין לעצמנו אחים המשחקים במשחק. לפתע פורצת מריבה קולנית בין האחים וצעקות רמות מתחילות להישמע. אמא או אבא נזעקים לשמע הצעקות וכשהם מבינים מה קרה, הם לוקחים בזעם את המשחק ומפסיקים אותו באיבו.
המריבה, בעיניי ההורים, היא חוסר הבנה של מגמת המשחק. ההורים חפצים בכך שהאחים ישחקו יחד, לשם כך קנו להם את המשחק. המריבה מעידה על כך ש'פספסו את הפואנטה'. את הנקודה שלשמה כל המשחק הזה ניתן להם.
כדי להיות ישר בהליכות עולם, יש צורך להביט אל המגמה של העולם. כשמביטים מתוך הנשמה שנתן בנו הבורא יתברך, מבינים שהוא ברא את העולם בטובו, חפץ בקיומו ובקיום בריותיו, ולכן חפץ באנשים ישרים שיבינו את מגמתו ויפעלו לאורה. כלומר, יהיו חפצים בקיום הבריאה ולא במחלוקות ובמריבות שהן הפך המגמה הזאת.
השאלה הגדולה היא אפוא האם נשכיל להביט אל התכלית?

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: