ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ואתחנן
פרשה נוכחית: עקב
פרשה הבאה: ראה
 


סדרת 'הקדמות לאמונה' - הקדמת 'חכמת אדם': גדלות בתורה בחיי המעשה

נתן קוטלר



האגדה מספרת שהרב דנציג לא רצה שיקצרו את ספריו כשם שעשו לספרי הקדמונים 'קיצור הסמ"ג', 'קיצור האברבנאל', 'קיצור שו"ע' וכד'. ולכן בחר לקרוא את שמם 'חיי אדם ו'חכמת אדם', כי ידע שאי אפשר לקרוא לספר 'קיצור חיי אדם' או 'קיצור חכמת אדם'...
"דעתי עליה"
רבי אברהם דנציג (חי לפני כ200 שנה בוילנה) היה סוחר ותלמיד חכם וכתב בהקדמתו לספר 'חכמת אדם' שכאשר פרסם את ספרו היו כאלו שהתלחשו עליו ותמהו 'איך סוחר יכול להיעשות תלמיד חכם?'
הרב דנציג השיב שנסיעתו למרחקים לא היתה לקבץ עושר, אלא לפרנס את משפחתו. וכותב עוד שאם דעתו של האדם נשארת על התורה והוא משתוקק בכל רגע פנוי ללמוד תורה, התורה שומרת לו אמונים. אם האדם אינו שוכח את התורה, אף התורה אינה שוכחת את האדם. והעיד על עצמו "כן אומר אני על עצמי, הגם שנסעתי למרחקים והייתי סוחר אף חכמתי עמדה לי, כי בנסיעתי לדרך דעתי עליה ובישיבתי בחנות דעתי עליה ותיתי לי שאפילו בשעת משא ומתן פעמים הרבה היה דעתי עליה בהרהור פירוש או קושיא".
להישאר מחוברים לתורה
הרב דנציג מוסיף ואומר שאין ספק שכאשר אדם צריך לנסוע למרחקים בגלל פרנסתו, הוא ישכח מלימודו. אך אם מטרתו אינה להתעשר אלא לפרנס את משפחתו, והוא נשאר נאמן לתורה וינסה ללמוד בדרך כפי כוחותיו, התורה תישאר נאמנת גם לו. וכאשר יחזור לביתו וללימודו, יצליח להיזכר בכל לימודו. "אף שלא ימלט שלא ישכח מלימודו, מכל מקום אם ישאל לו שאלה ישיב 'אין עמדי כעת' וכאשר מיישב דעתו נזכר כל המקומות השייכים לזה".
וכך הרב דנציג מעיד על עצמו שבמהלך טרדותיו ונסיעותיו, נשכח ממנו הרבה מהתורה, אך מאחר שלא התנתק, אלא נשאר מחובר אליה, הצליח להשיב את אבידתו. "שאף שבלתי ספק שבעת נסיעתי נשכח ממני הרבה אבל היא היה רק בגדר אשיב אין עמדי אבל אחר יישוב דעת ברוך ה' הוחזר לי אבידתי. ויעידו עלי הסוחרים שאפילו בעת נסיעתי בלייפסיג לא מנעתי ליקח עמי גמרא ומקרא ומשנה ואפילו בשעת יריד כמעט שלמדתי בכל יום דף וחצי גמרא חוץ משניות". ולכן, אומר הרב דנציג, אין להתייאש חלילה, אלא להמשיך כל הזמן בדבקות לימוד התורה גם כאשר עובדים לפרנסה.
מי באמת נקרא 'תורתו אומנותו'?
נראה שמקור דבריו של הרב דנציג הוא בשיטת הרא"ש.
התוספות שואלים האם מי שבירך בבוקר ברכות התורה ועובד לפרנסתו במשך היום ורק לומד לאחר מכן, צריך לברך ברכות התורה שנית? (ברכות יא, ב תוס' ד"ה שכבר). הרא"ש משיב: "מכל מקום מסתבר שבני אדם שרגילין תמיד לעסוק בתורה ואפילו כשיוצאין לעסקיהן ממהרים לעשות צרכיהם כדי לחזור וללמוד ותמיד דעתם על לימודם לא חשיב הפסק לענין הברכה" (רא"ש ברכות פ"א סי' יג). ולכן, ההזדהות, האהבה והחיבור לתורה, היא הקובעת. ייתכן שאדם יעסוק בתורה רק כשיחזור מעבודתו, אך כיוון שבמשך היום היה מחובר לתורה, זה נחשב שלא הפסיק את לימודו ולכן לא יצטרך לברך שנית.
הרא"ש בפירושו למסכת בבא בתרא (פרק א סי' כ"ו) מתייחס לסוגיא האם תלמידי חכמים צריכים להשתתף במיסים ובהוצאות השמירה של העיר. ולאחר התייחסותו המקומית לסוגיא, הוא מוסיף כמה שורות על ההגדרה של מי ש'תורתו אומנותו':
"ונראה שתלמיד חכם שיש לו אומנות או קצת משא ומתן להתפרנס כדי חייו ולא להתעשר ובכל שעה שהוא פנוי מעסקו מחזר על דברי תורה ולומד דברי תורה הוא הנקרא תורתו אומנותו".
ההגדרה של 'תורתו אומנותו', לפי הרא"ש היא מי שמשלב לימוד תורה עם פרנסה. יש כאן גם אמירה חינוכית, אם אנו נרצה לדעת לאן ליבו של האדם נוטה, נבחן מה הוא עושה בזמנו הפנוי. אם הוא מקדיש את שעותיו הפנויות לתורה, הוא מגלה שהתורה היא החשובה לו מכל. ולכן, אפילו שייתכן כי הוא מקדיש פחות שעות לתורה עקב פרנסתו, מכל מקום הוא מחובר כל הזמן לתורה, כי הלב שלו נמצא בתורה. הרי לך גדלות בתורה בחיי המעשה.
"בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ" (משלי ו, כב).
לתגובות: [email protected]

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: