עם אוניברסאלי” או עם לבדד?

אחת מנבואותיו של בלעם ביחס לאופיו ותפקידו של עם ישראל במהלך ההיסטוריה” היא היותו נבדל מאומות העולם ומרוכז בעצמו” כנאמר בפרשתנו (במדבר כג” ט): “הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב”.
האומנם? האם תפקידנו” עם ישראל” להיות נבדלים לעצמנו עד כדי ניתוק מן העמים” וכיצד אין הדבר סותר את תפקידנו הכלל־אנושי העולמי” להביא את העולם כולו לגאולתו” כפי שבא הדבר לידי ביטוי בציווי האלוקי המתבטא בשמו של אברהם אבינו (בראשית יז” ה): “והיה שמך אברהם כי אב המון גויים נתתיך”?
מבאר הרב קוק (אורות” אורות ישראל ה” ג)” כי יחסנו למציאות הוא בשני ממדים. א. ממד הרוח – המבטא את האידאל המהותי” את החזון השלם הרצוי. ב. ממד המעשה – כיצד מתבטא האידאל והחזון בפועל” במציאות החלקית והחסרה” בכלים המוגבלים של העולם הזה.
כלומר” יש פער מובנה בין האידיאל והחזון לבין המציאות בפועל” בין הרצוי למצוי. האידיאלים
והחזון נמצאים תמיד בשיא גובהם ושלמותם” אך סדר הופעתם במציאות המעשית הוא איטי ומדורג” מורכב ומסובך. אך לא מפני כך נקטין את האידאלים האלוקיים המוחלטים שיופיעו בשלמותם בסוף ההיסטוריה” לפי ערכה המצומצם של המציאות החלקית המוגבלת והזמנית” כי יודעים אנו ש’למציאות אין כנפיים מהירים כמו לחזון’.
ולענייננו. מצד עולם הרוח” הרעיון והאידיאה” אנו – עם ישראל – עם אוניברסלי כלל־אנושי” אשר תפקידו הוא תפקיד עולמי – גאולת האנושות והעולם כולו” וכלשון הרב קוק (שם): “האוניברסליות טמונה בעומק נשמתה (של האומה)” כי ‘נדיבי עמים” עם אלוקי אברהם'”. אך הדרך המעשית לממש זאת בפועל” היא דווקא הנבדלות מעמי העולם” תרבותם ומגמתם” וההתרכזות הפנימית באופיינו הישראלי העצמי המיוחד וגילויו בפועל” וכלשונו (שם): “היא (התכונה האוניברסלית שלנו) דורשת לעולם בפועל מעשים החוקקים יפה את טיפוסה (הישראלי הייחודי) בקרבה פנימה”.
כל בלבולי החיים הפרטיים והלאומיים שלנו” נובעים מחוסר ההבחנה בין הרעיון והמהות לבין
המציאות המעשית בפועל” בין עולם הרוח לעולם המעשה” בין האידיאה של המטרה העולמית הכוללת לבין הביטוי המעשי של הריכוז הישראלי העצמי הפנימי. וכדבריו המסכמים של הרב קוק (שם)-
“צמצום מעשי (מחד) והרחבה רוחנית (מאידך) יחדיו” הנם המטבע הראשי של צביון ישראל -‘עם לבדד’ ו’אור גויים’ גם יחד”!