כאשר מתקרב יום פטירתו של משה רבינו” דאגתו היא לכלל ישראל – מי ינהיג את האומה אחריו. הוא פונה לד’ יתברך “יפקד ד’ אלוקי הרוחות לכל בשר איש על העדה” אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם” ולא תהיה עדת ד’ כצאן אשר אין להם רועה” (במדבר כז” יז). רש”י: “הודיע שִבחן של צדיקים שכשנפטרין מן העולם מניחין צרכן ועוסקין בצרכי ציבור”” וביקש מנהיג “שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו… שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד”.
ואכן” ד’ יתברך אמר למשה “קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו… ונתת מהודך עליו למען ישמעו כל עדת בני ישראל”” מסביר רש”י” למרות שפני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה” יהיו נוהגים בו” ביהושע” כבוד ויראה.
כדי להנהיג ציבור” ואת עם ישראל בפרט” צריך להבין שכשם שפרצופיהם שונים ודעותיהם שונות” צריך סיעתא דשמיא מיוחדת כדברי הגמרא (שבת יא” א): “אם יהיו כל הימים דיו” והאגמים קולמוסים” והשמים יריעות” וכל בני אדם לבלרין” אין מספיקים לכתוב חללה של רשות”. רש”י (שם) מסביר שלמנהיג “צריך להיות לו לב לכמה מדינות למס הקצוב ולכמה מלחמות ולכמה משפטים ביום אחד”.
נכון לעכשיו” מדינת ישראל מונהגת על ידי איש אשר רוח בו שיודע להלוך בסיעתא דשמיא כנגד רוח של רבים” גם של אלו שמתנגדים לו. להתמודד עם נגיף הקורונה” ועם הסכנות הביטחוניות הקיומיות ועם המשברים הכלכליים” תוך כדי קידומה של המדינה והתפתחותה בצעדי ענק” וכל זאת בזכות זה שהקב”ה אוהב אותנו אהבה שאינה תלויה בדבר. אשרינו שזכינו למנהיג כזה” וחובתנו לכבדו ולהודות לד’ יתברך על כל הטוב שעושה עם דורנו.
מהמצפה לישועה השלמה