ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ואתחנן
פרשה נוכחית: עקב
פרשה הבאה: ראה
 


שכל רגש ודמיון

הרב שלמה אבינר


[שאלות של מכינה קדם צבאית]

ש: האם נכון שהמצוות מדכאות את הרגש והחיים?
ת: נכון. הן מדכאות את הרגשות הטמאים, ומרוממות את הרגשות הטהורים. הן מדכאות את היצר הרע, ומשחררות ומעצימות את היצר הטוב. הן מדכאות את הנפש הבהמית, ומגלות את הנפש האלוקית. (ועיין אורות הקודש ג רסז).
ש: איך ניתן להעצים את הרגשות הטהורים בחיים?
ת: על ידי עבודת ד' שברגש, כלומר התפילה. התפילה עושה פעולה כפולה. א. היא עבודת ד' של ביטוי כלפי ד' - של הרגשות הישרים שבאדם. ב. היא מזככת את הרגש ומטהרת אותו, שגם זו עבודת ד'.
ש: כיצד ידע אדם אם רגש הוא טהור או טמא?
ת: הוא יבחן אותו לאור השכל, כלומר השכל הישר, שמעליו השכל של תורה.
ש: כיצד יעצים אדם את הרגש בחיים?
ת: בעזרת השכל. הוא ילמד עוד ועוד את אותם העניינים שאליהם הוא רוצה להפנות את הרגש. למשל, יש בין איש לאשתו, תופעה ידועה המכונה 'משבר שחיקת האהבה הרומנטית', בממוצע אחרי שלוש שנים, לכן יחשוב על הדברים האהובים באשתו וכך הרגש שלו ילך ויתעצם.
ש: איך אפשר להבדיל בין אמונה לדמיון?
ת: גם זאת על ידי בדיקת השכל. הרמב"ם לוחם במורה נבוכים מלחמת חורמה נגד הדמיון ההוא החולני. כאשר הדמיון דוחף את האדם קדימה מעבר למציאות, בדרך זו הוא מביא ברכה, אך גם יכול להביא קללה. לכן יש לבחון כל דמיון על ידי השכל, שלא יהיה גג ללא מעקה.
ש: כיצד יישמר השכל שהוא בעצמו לא יטעה?
ת: על ידי בדיקתו אצל מורים וחכמים וכן אצל חברים, שמשמשים כביקורת האחד לשני. לכן יש ללמוד בישיבה, שבה יש רבים, ולא מבודד בחדרו.
ש: איך לא להפוך לשכלי, קר ומנותק מהחיים?
ת: אכן, אדם עם שכל ללא רגש, הוא כצולע. וקל וחומר אם הוא עם רגש ללא שכל, הוא צולע עוד יותר. יש צורך בשניהם. אמנם השכל אמור לכוון את הרגש, אך הם צריכים להופיע בשלמות. הרי השכל בעצמו יודע שיש צורך ברגש. אדם הנוטה לשכל, יבחר לו חבר רגשי, אדם הנוטה אל הרגש, יבחר חבר שכלי. וכך הם משלימים זה את זה.
ש: אין חשש מלדמיין את ד'?
ת: אין להוריד את הדמיונות הכשרים והטובים, רק להיזהר מדמיונות חולניים. לכן, אפשר לדבר על יד ד', הארץ הדום רגליי, ויחר אף ד', עיני ד' משוטטות בכל הארץ. אך זאת בתנאי שזוכרים שדיברה תורה כלשון בני אדם, ואין להגשים את האלהים, חלילה. יש לזכור שאותם הדמיונות אינם מתייחסים למהותו יתברך אלא לגילויו בעולמות. "דימו אותך ולא כפי ישך, וישווך לפי מעשיך" (אנעים זמירות).
ש: עם ישראל היה בגלות אלפיים שנה, ותמיד ידע שיחזור לארץ, אך היו תקופות שאפשר היה לומר שאנחנו מדמיינים. והנה זה קרה. אז יש דברים שנראים כדמיון אבל לבסוף קורים?
ת: נכון מאוד. ויש שלא. לכן יש הבדל בין דמיונות שהאדם ממציא, לבין דמיונות שהשכל נותן להם אישור, וקל וחומר דמיונות שד' מוסר לנו בנבואה. אכן, בהרבה עניינים בעולמנו, לא הכל אותו דבר, לפעמים הגמרא אומרת: "שאני". זה שונה.
ש: הרמב"ם מדבר בשמונה פרקים על ספינה מרחפת באוויר, זו דוגמא למשהו שהיה דמיוני ומופרך, האם בכל זאת זה קרה?
ת: אכן, זה מדע ישן, אך כאשר חכמינו רוצים להסביר לנו דברים בעזרת משלים ודוגמאות, הם לוקחים אותם מהמדע של אותה תקופה, כדי שבני אדם יבינו. יותר מזה, גם בימינו אנו עדיין משתמשים בביטויים שקיעת החמה וזריחת החמה, מפני שהם יותר נוחים מאשר מושגים שקשורים לסיבוב כדור הארץ מסביב לעצמו. לכן החכמים השתמשו במשלים מדעיים מאותה תקופה, כגון גלגלים בשמים של האסטרונומיה הישנה, ארבע מרות של הרפואה הישנה, ארבעה יסודות של הפיסיקה הישנה. ולכן כשהמדע משתנה, אז אם המשל הקודם כבר אינו מספק, יש להחליפו במשל חדש, שיחדור ללבבות.
ש: אז האם יתכן שהמדע של העתיד יוכל לעשות דברים שנראים לנו כדמיון?
ת: ודאי. הוא עשה זאת רבות, כגון כלי חשמלי, שעון יד, עט נובע, טלפון, טלפון סלולרי, חיסון, צילום רנטגן, ועוד דוגמאות למאות ולאלפים. חסד ד' הולך ומתגלה במהלך הדורות.


הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: