ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ואתחנן
פרשה נוכחית: עקב
פרשה הבאה: ראה
 


קורונה לשם שמים

הרב חגי לונדין


אף אדם שחי עלי אדמות במאה שנים האחרונות לא חווה מגפה עולמית; לא ההורים שלנו ולא הסבים והסבתות. מגפה היא התמודדות שונה מכל התמודדות אחרת שעברנו במהלך חיינו. ההבדל נעוץ לאו דווקא בחשש הפיסי - שהרי רוב האוכלוסייה לא נמצאת בקבוצת הסיכון - אלא בצד הנפשי.
דימינו שאין כבר אתגרים משמעותיים לפנינו: הכלכלה פורחת, תוחלת החיים ארוכה, הסדר החברתי מנוהל ומשומן. גם ברגעי משבר נקודתיים כדוגמת פיגוע או מלחמה - למרות הכאב והסבל - המערכות סביבנו תפקדו היטב גם במצבי חירום.
מגפה כלל-עולמית הביאה תחושות חדשות לאנשי המאה ה-21 הזחוחים והבטוחים - תחושות של קריסת מערכות ואי ודאות ביחס לעתיד. העולמות שעליהם הטלנו יהבנו - המדע, הרפואה והסדר החברתי - נדמים כמתמוטטים.
המגפה הביאה למאה ה-21 את הענווה.
ענווה היא מושג חמקמק ולעיתים יכולה להביא לייאוש. כדרכם של אסונות גדולים - גם ימי מגפה הם קרקע פורייה לדיבורים על 'סוף העולם'. אדם מאמין יודע - גם בעיצומו של המשבר - שזה אינו סוף העולם; והכל יצמח לטובה. יתרה מזאת, מגפת הקורונה היא הזדמנות נדירה לפתח עבודת השם 'לשמה'.
מגפת הקורונה פוגעת בכולם. בתחילת המגפה נשמעו קולות - שהשתתקו מהר ובצדק - שהמחלה פוגעת דווקא בלא יהודים או 'במי שלא אוכל כשר' וכדומה. ואז, התברר שגם ציבור שומרי המצוות נפגע מהקורונה, ולעיתים אפילו יותר. פטירתן של דמויות-מופת כדוגמת הרב ישעיהו הבר זצ"ל היא עוד כשל בתיאורית 'אם אתנהג טוב - מיד אקבל שכר טוב מאת הקדוש ברוך הוא'. זוהי הזדמנות חשובה להבהיר - זה לא עובד ככה!
בעולם היהודי אנו לא רואים בקדוש ברוך הוא סוג של כספומט שתפקידו לספק לנו את מה שאנו חושקים בו. מי שמחפש א-לוהים מסוג זה איננו במקום הנכון. ההיסטוריה היהודית והאנושית מלאה באנשים טובים שסבלו ומתו טרם זמנם. הסיבה שאנו מקיימים מצוות וגומלים חסדים איננה עקב הבטחה שכך חיינו בעולם הזה יהפכו להיות טובים יותר, אלא פשוט מפני שזהו הדבר הנכון לעשות.
לעיתים אמנם ניתן להבחין בקשר ישיר בין התנהגות נאותה לבין תגמול (כפי שמכונה בלשון תורת הקבלה 'הנהגת המשפט'); אולם קיימת גם התנהלות ייחודית שבה מופיעה מדרגה חדשה ואין היא מבחינה בדרכה בעולם הזה בין צדיק לרשע ('הנהגת היחוד').
ימי הקורונה הם ימים מובהקים של 'הנהגת היחוד'; זמן לטיפוח אישיות שמתנהלת 'לשם שמים', מצד האמת הצרופה. הקורונה פוגעת ללא הבחנה בין דת, לאום, גזע, מין והתנהגות מוסרית. זוהי הזדמנות לכל אדם לקיים את מה שהוא מאמין בו לא עקב ציפייה לשכר או חשש מעונש אלא מפני שהוא חושב - מתוך לימוד תורה, שיקול דעת, התייעצות וניסיון חייו - שזהו המעשה הטוב והישר; או במילים אחרות - מה שא-לוהים רוצה ממנו.
זהו הזמן לדבר על א-לוהים בגלוי! גם ברגעי הגאות במאבק בקורונה וגם ברגעי השפל, צריך להפסיק לדברר במושגים חילוניים של 'הצלחנו' ו'נכשלנו'; דיבורים שמטבעם מביאים לתחושות זחיחות מצד אחד ופסימיות מצד שני. אנו פועלים מכוחו של א-לוהים והוא יעשה הטוב בעיניו.
קור רוח; יציבות; שליטה עצמית; אמונה - הן המילים שיש לטפח היום!
כל אדם סופו למות במוקדם או במאוחר, השאלה היא לא כמה שנים חיינו בעולם הזה, אלא מה עשינו בשנים הללו. על פי חז"ל כאשר נתייצב מול אבינו שבשמים בבוא יומנו נאמר סוג של וידוי הכולל בתוכו את הפסוק "שמעתי בקול ה' א-לוהי. עשיתי ככל אשר ציוותני". שימו לב: לא נאמר 'הצלחתי ככל אשר ציוותני' אלא 'עשיתי ככל אשר ציוותני'. אנו לא מצווים 'להצליח' בעולם הזה אלא לעשות כמיטב יכולתנו; וזהו אינו הדבר החשוב ביותר בחיים אלא הדבר היחיד שחשוב בחיים.


הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: