ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ואתחנן
פרשה נוכחית: עקב
פרשה הבאה: ראה
 


מה מציץ מבין המְצרים? / הרב ליאור לביא

-----


החגיגה נגמרת
טרחתם ועמלתם על אירוע חגיגי, נגיד מסיבת יום הולדת או משהו דומה. השקעתם שעות וימים בהכנות ותכנונים. ובסוף - דווקא ביום האירוע עצמו, שהיה אמור להיות מיוחד וחגיגי כל כך - שרשרת אי הבנות, התרגשות, לחץ וכדו', מחריבות את האירוע, פשוטו כמשמעו...
במקום שמחה חגיגית, האירוע הופך להטחת האשמות הדדיות על כפיות טובה, חוסר יחס, חוסר אכפתיות ועוד כל מיני מילים ורגשות שמעכירים את האוויר והאווירה. והלב נסגר ומתמלא טינה וכעסים הדדיים.
ואתה יושב עם הראש בין הידיים, מנסה להבין איך קרה שדווקא מה שהיה אמור להיות משמח, מקרב וחגיגי, נהפך לריחוק כואב כל כך?

ימי פורענות?
לא כולם זוכרים, אבל ימי בין המצרים שאנו נמצאים בעיצומם, ימי האבל הלאומיים שלנו, היו אמורים להיות למעשה ימי שמחה גדולים ונפלאים. יום י"ז בתמוז היה אמור להיות היום החגיגי שבו משה רבנו יורד מן ההר ומביא לעם ישראל תורה מן השמים, חרותה על הלוחות, הכתובים משני עבריהם. ומה קרה בפועל? עגל ומחולות ושברי לוחות, בחוץ ובפנים...
יום תשעה באב היה אמור להיות יום מימוש החזון הגדול של עם ישראל לגילוי התורה במציאות. יום תחילת ההתארגנות לכניסה לארץ, מתוך שמחה והתלהבות. ומה קורה בפועל? דיבת הארץ רעה. בכיה של חינם. "וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם" וגזירה קשה ונוראה שלא להיכנס לארץ ישראל ו"בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם".
והכרוניקה הכואבת הזאת חוזרת על עצמה - מה שהיה אמור להיות מועד שמחה הופך למועד פורענות. ואולי הסוד לכרוניקה הנוראה הזאת טמון במילה הקשה והטעונה - פורענות. מהי פורענות? כיצד ייתכן שישנם זמנים המועדים לפורענות?

להכין את הכלים
רבי צדוק מלובלין שואל את השאלה הזאת במלוא חריפותה: "ואיך יצויר זה שמוכן מתחילת בריאה לרע חס וחלילה? והלא מפי עליון לא תצא הרעות!" איך ייתכן שישנם זמנים ומקומות המועדים לפורענות, והרי אין ה' חפץ להרע?
ומתרץ: "אבל ‏באמת לשון חכמים מרפא, שאמרו ז"ל מוכן לפורעניות לשון פירעון... ואותו הזמן מקום ונפש הוא מוכן לקבל פירעון מה שנשתכר... ומי ‏שזוכה באמת מקבל פירעון הטובה אז. שזה ענין לידת משיח בט' באב..." (צדקת הצדיק קעא).
כלומר, בפוטנציאל של זמני הפורענות גנוז שפע גדול, הזדמנות לפירעון חיובי. (אפילו המשיח עצמו נולד ביום החורבן, בט' באב!) אך בגלל היעדר כלים לאותו השפע, הוא מסתלק ומופיע בפנינו כפורענות. מאורע מכאיב ומצער.
ההבנה העמוקה והיסודית הזאת מאפשרת לנו להביט גם על זמנים קשים מאוד במבט עמוק יותר. דרך עיני הנשמה. בשורש, הימים הללו מסוגלים לקרבה, לשפע. העבודה שלנו היא לחשוף את שורש הימים הללו. להחזיר אותם למקורם. ולהכין את הכלים שלנו כדי שנוכל לזכות לקלוט את האור שמסתתר גם בימי חושך.
ומה שנכון לימי בין המיצרים נכון לא פחות לימים הללו, שיש בהם מחוויַת בין מיצרים בהרבה מובנים. האם נצליח למצוא גם בין מיצרי המשבר שאנו בעיצומו אור שמציץ ובוקע? מה צופנים לנו בחובם ימי הקורונה? אנחנו מנסים בינתיים להכין את הכלים...




מאמרים נוספים מעלון פרשיות מטות מסעי תש"פ:
צו השעה - ענני הכבוד - הרב דב ביגון
קורונה לשם שמים - הרב חגי לונדין
איך מחממים את הלב מחדש? - ד"ר מיכאל אבולעפיה
אוהב שלום ורודף שלום - הרב אלישע וישליצקי
לא להמית את הרגש - הרב חגי לונדין
מהמדבר לארץ ישראל - הרב דוד לנדאו

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: