הר געש רוחני / (חיי שרה – המערה) / לגעת בטבע

מפגשים עם לבו של הטבע
עיר עלומה
כמה סתירות יכולה להכיל עיר אחת? מחד” לבה הוא ואדי “עמק חברון”” אך מאידך חברון היא העיר הגבוהה ביותר בישראל- 927 מ’ בדומה לצפת” לעומת רמת הגולן היושבת ברום 300 מ’ בלבד. עמק שהוא פסגה. בנוסף על הגובה שלה היא היתה משכן לענקים. המרגלים פגשו בה את הנפילים המפחידים ומאידך ענקי האומה שלנו” האבות והאמהות” גרו בה וישנים בה עד היום” עיר של דמויות עם עוצמה. טבעי שנרגיש בה כחגבים לעומתם” אך דווקא שם קיבל הקטן שבאחים” דוד שבא מאחר הצאן” כח להקים מלכות נצח בישראל. זו לא עיר שגרתית.
כן” אדמת טרשים
ההתבוננות בטבע תמיד מעניקה יריית פתיחה חזקה להבנה. ‘ואין לך טרשים בכל ארץ ישראל יותר מחברון’ (סוטה לד). אבנים וסלעים הם חלק בלתי נפרד מהנוף שלה. סלע זה לא אדמה” לעמוד על סלע זה להרגיש את הקרקע היציבה ביותר בעולם. גדר אבנים או סלע אם” זהו גבול עקשן וקשה” בלתי מתפשר” אך האמת” גם מעניק בטחון להישען עליו.
אין כמו בן המקום על מנת להבין ללבו של מקום. שוחחתי עם ידידי זרחיה ליאור” בנו של רבה של קרית ארבע חברון. בין היתר הוא סיפר על אימו הרבנית בתיה ז”ל” כי בשנת תשל”ח יזמה בנחישות יחד עם הרב לוינגר את התחדשות הישוב היהודי בחברון על ידי כניסה של כעשרים נשים וילדיהן לבית הדסה. ארבע שנים לאחר מכן” לאחר פינוי ימית בשנת תשמ”ב” דיברו בממשלה על עוד פינויים” דבר שגרם לה צער גדול. תגובתה הטבעית התייחסה ללבו של מקום. היא אמרה בנחישות ובכאב: ימית ישבה בסיני על דיונות של חול” שמטבעם נודדות ממקום למקום” וגם לממשלה צלחה הדרך לפנותה. אך חברון שקבועה ויושבת על צוקים קשים” את יושביה האיתנים לא תצלח הדרך לפנותם לעולם.
סלע אם” רוחני
באופן מפתיע נותנים המדרשים פשר לאופי הסלעי של אדמת חברון: ‘ואין לך טרשים בכל ארץ ישראל יותר מחברון” משום דקברי בה שכבי (מתים)’ זה לא שאנשים בחרו אותה לקבורה בשל הקושי לעבד את אדמותיה המלאות טרשים. להיפך” נדייק במדרש וניווכח שסיבת היותה טרשים זה בגלל הקבורה. עיר שנועדה מבריאתה לשמש כסלע אם עבורנו. עיר שנועדה לקבורת השורשים הרוחניים שלנו” שורשים עמוקים שיצמיחו עם שלם ומלוכה בישראל מתוך מערה צנועה. “הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם. הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם” (ישעיהו נא). צורים בנפש” צורים בקרקע.
רבי צדוק הכהן מיקד אותנו בלב המערה: ‘האבות הם האיתנים מוסדי הארץ… וכנגד אותם נפשות חזקות” המקום המקביל בא”י הוא חברון” מקום טרשין! ומערת המכפלה מקום קבורתם. שמחצב גופם משם” שהוא מקום איתן. ושם הומלך דוד שנתחבר באבות. … לכן קנה (אברהם) אחוזה זו ראשית קנייננו בארץ’. (ל”מ סא). המערה ראשית קנייננו בארץ” ממנה צמחה חברון” ממנה צמחה מלוכה לישראל” ‘מה ראו אבותינו לישב בחברון? מפני חמדת מערת המכפלה!’ (מדרש רבא וישלח)” מערת קבורת אבות היא הסלע האיתן של רוחנו. מערה נסתרת שהיא הר געש רוחני.
גמדים על גבי ענקים
כאן הגענו לפשר הסתירות. במערת המכפלה שוכנים השורשים העמוקים של הזהות היהודית שלנו” עמוקים עד לאדם הראשון. הם מטאורים רוחניים הרחוקים מאיתנו” אך לא מפילים את רוחנו כנפילים” להפך” הם מזמינים אותנו לרכוב על גביהם” להמשיך ולהיבנות על הקומות שהם התחילו. אם נדע לנהוג בענווה כלפי השורש” נוכל להצמיח ענפים עד קצווי ארץ.
עיר צנועה היושבת על צומת דרכים גיאוגרפית אסטרטגית ביותר” הן לאורכה של הארץ בקו פרשת המים והדרך העתיקה מבאר שבע לירושלים וצפונה (כביש 60)” והן לרוחבה מעזה לעין גדי. באותה מידה היא יושבת על צומת דרכים רוחנית שלא משאירה אותך אדיש למסורת העבר. אפילו צומת בין החיים למתים. מעניין שגם ערביי חברון דתיים” היא לא עיר של פשרות רוחניות. הם מרגישים שורש יהודי בעיר ומכנים אותה ‘אל חליל’ שמובנו ‘הידיד’ אברהם. מעולם היתה בעיר תסיסה שנבעה מעוצמות הרוח עד לרמת מרידות בשלטון ארצי זר” כמו בימי החשמונאים. ‘חברון’ מלשון חיבור אל הנון הזקופה של הנצח. אצטט מדברי הרב קוק באזכרה לקדושי חברון שנרצחו בפרעות תרפ”ט ‘המהות של חברון היא התחזקות והתעוררות בכח של נצח ישראל’ (מאמרי הראי”ה 461). עיר שמזמינה להצטרף לשרשרת עצומה. עיר שמציבה אתגר.
ענבי הגפן
חברון מחברת בין חקלאות ספר המדבר לגב ההר” בין מטעים לתבואות. ניכר בה במיוחד הגפן – ענבי חברון. נקשיב לטבע שישלים לנו את קול ה’ השורה בחבל ארץ זה. כעת בא הגפן הזוחל” אינו מתנשא לגבהים” ואינו בעל גזע איתן משלו. הוא מחפש תמיד להיסמך באילן גבוה. מזהה משענת ושולח זרועות טיפוס. הוא גמד על גבי ענקים.
היפה” שענב מצלצל ענווה. הוא פרי סגלגל ויפה” כולו חסד ונתינה ללא פסולת” הוא טעים ומושלם אך יודע שהוא רק אמצע הדרך בשרשרת התוצר. הוא פרי אבל הוא גם שורש ליין שיוציאו ממנו. עבורו להפוך לנוזל זה לא נסיגה מאיכות” להיפך”עבורו זה השבחה. בניגוד לשאר פירות שהסחיטה מורידה את ברכתם לברכת שהכל” הענב מתעלה לברכה מיוחדת כשהוא מיץ. כאילו אומר” הגעתי לפירות מרשימים בזכות העזר שנשענתי עליו” והמימוש שלי יהיה במלואו אם לא יראו בהישגים שלי סוף הדרך…