ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ואתחנן
פרשה נוכחית: עקב
פרשה הבאה: ראה
 


הדדיות בנישואין- לא בכל מצב!

אסתר אברהמי

המאמר על אחריות אישית בהדדיות לנישואין, ממש הרגיז את רונן. בין השאר הוא כתב לי: "...ומה עם האחריות שלה?? היא רואה רק את עצמה. אם יש הדדיות, אז עד הסוף! לא ייתכן שאני אהיה הפרייאר שאקח אחריות והיא 'תחגוג' על חשבוני...".
פעמים רבות כל כך אני שומעת בכאב משפטים כגון אלה מגברים ומנשים כאחד. האווירה השלטת היא שכל אחד מבני הזוג מצפה למילוי האינטרסים האישיים שלו. כשיש אינטרסים מנוגדים מתחיל מאבק, כך שיוצא שאחד כביכול 'מנצח' והשני פראייר כדברי רונן. שכחנו שנישואין זו נתינה הדדית ותשומת לב מתוך רצון אמיתי ואכפתיות, שזוהי יצירת האהבה. עד כדי שכאשר אמרתי לזוג שהחיזור אמור להתעצם לאחר הנישואין עד זקנה ושיבה, היא צחקה ואמרה: "אבל זה שייך רק לצעירים לפני החתונה...".
נחזור לרונן. אמרתי לו שנכון, חייבת להיות הדדיות בכל מה שקשור לשיתוף, לביטוי רגשי, לתקשורת נכונה ואחריות הדדית בתפקוד טכני של צורכי בני הזוג והמשפחה, על כל גווניהם. יחד עם זאת, אחת מתכונות האשה, שהיא מצפה שבעלה יהיה מנהיג וייקח על עצמו אחריות לא רק בפרנסה, אלא בתשומת לב רגשית. וכלשון הזהב של ה"חזון איש" זצ"ל, כי "טבע האשה להתענג על חינה בעיני בעלה ואליו עיניה נשואות". היא זקוקה להרגיש עד כמה היא אהובה ורצויה בעיניו. גם לאשה יש אחריות בכל אלה, אלא שאחריותה מתבטאת באופן שונה מזו של בעלה. הוא משפיע טוב והיא מקבלת ומשפיעה מכוח השפעתו כלפיה.
לעיתים יש בלבול משמעויות בין הדדיות לשיוויון. כשם שגבר ואשה שונים בצורתם ובתכונותיהם, כך הם שונים בהתנהלותם הטכנית והרגשית ובביטויי אהבתם זל"ז. השיוויון מתבטא מצד הערך הזהה שלהם שנבראו בצלם, ומחויבים לכבד את עצמם ואת זולתם מכוח כבוד בוראם. לעומת זאת, ההדדיות מתבטאת בידיעה, במחויבות ובאחריות של כל אחד לתת מעצמו כפי יכולתו ובאופן המתאים לאישיותו ותכונותיו. לדוגמא: יש כלים בכיור וצריך להדיח אותם. ב'שיוויון', מתחילה התחשבנות. "אני עשיתי אתמול, אתה תעשה היום". "אתמול הדחתי את הבשרי ואתה את החלבי, היום נחליף...". כמו כן, ישנן תכונות נפש והרגלים שונים זמ"ז. לא ניתן לצפות שאם האשה זריזה, גם בעלה צריך להיות כזה, כי ה'שאנטי' שלו מעצבן אותה. אם הוא אוהב דיוק והיא מתפזרת, הוא משתגע ממנה ודורש שהיא תשתנה. אמנם נכון, יש צורך שכל אחד יתגמש מול השני, אך לא בדרישות. בעיקר כאשר מי שמסודר ודייקן בטוח שהוא הצודק והשני צריך להיות כמוהו.
בהדדיות, לכל אחד יש אחריות ותשומת לב על הצורך בהתנהלות הבית. לדוגמא: יש כלים בכיור והאשה הדיחה כבר כמה ימים רצופים, כי הייתה זמינה לכך, והוא ניקה את הגינה, טיפל בילדים וכד'.
ישנם מצבים שלא יכולה להיות הדדיות טכנית ואפילו רגשית, מכורח המציאות. לדוגמא, כאשר ישנה נכות שלא מאפשרת ביצוע מטלות טכניות. מי שהתחתנו בידיעה הזאת, אינם מצפים להדדיות בעשייה טכנית. לעומת זאת אם חלילה הנכות/המחלה נוצרו לאחר הנישואין, זוגות שנישאו רק על מנת לקבל, ייתכן שלא יוכלו לשרוד חלילה את החיים ביחד.
ישנם מצבים משתנים בחיי הנישואין שלא מתאפשר תפקוד הדדי. כמו אחרי לידה, בזמן של בעיית בריאות עם אחד הילדים, כתיבת תעודות, סיום שנת המס, הכנות לבחינות וכד'. חשובה ההבנה שאלו זמנים שלא תיתכן בהם הדדיות בשיתוף בעזרה בבית ועם הילדים. תמיכת בן הזוג בזמנים כאלה, היא ביטוי האהבה ביניהם, דווקא מפני שיש צורך בהשקעה זמנית מעבר למצב הרגיל ואפילו מעבר ליכולת.
.
ישנם מצבים חריגים כמו דיכאון מתמשך שאין אפשרות להדדיות כלל. בזמנים כאלה, לא ניתן לצפות להדדיות. זאת הזדמנות, אם כי קשה וכואבת, לתמוך במי שזקוק לתמיכה, עזרה והבנה לאורך זמן. התמיכה אינה הופכת את האדם ל"פראייר", אלא בונה, מחזקת ומעצימה את הנותן ומרוממת את הקשר הזוגי לקשר עמוק יותר.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: