משנת הרצי”ה
משה רבינו הוא שופט של כל ישראל” ויש לו שֵׁם של מלך – “ויהי בישֻׁרון מלך” – מנהיג. אנו נפגשים עם החלק החדש הזה: הממלכתי. אותה תורה” אותה ניסיות” אותה שמימיות” חוזרת ומתגלה עכשיו בהארה מיוחדת ארץ ישראלית” ממלכתית” ציבורית. היא ממשיכה להופיע ולסדר את החיים השמימיים בממלכתיות בארץ הזאת” בקרקע הזאת” ארץ חיינו ומחוז חפצנו. “משה קיבל תורה מסיני” ” כל התורה כולה” שכלול בה הערך המיוחד של “משנה תורה”. מזה נובעת הממלכתיות של משה רבינו ומכאן הצבאיות שלו.
בארץ ישראל זוכים אנו להתחדשות נשמתית. כאן” באוויר הבריא שלנו” בבית חיינו” מופיע עיקר חיינו” עיקר מציאותנו” עיקר נורמליותנו – נשמתנו הציבורית הכלל ישראלית. יש בעניין זה קביעת עובדה חשובה על ידי בעל ה”חסד לאברהם”” אחד מגדולי קדושי ישראל: כשיהודי בא בפעם הראשונה לארץ – הוא מקבל נשמה חדשה” בין שהוא יודע זאת בין שאינו יודע” בין שמרגיש בכך בין שאינו מרגיש. באופן שטחי נדמה שזה אותו היהודי. זו טעות! נשמה חדשה באה לתוך האטמוספרה שלנו” לתוך האוויר החדש שלנו” בלילה הראשון. וכך הסדר בלילה הראשון לעלותו ארצה: כשהוא הולך לישון הוא מפקיד רוחו. במשך שעות אלו” חיוניותו מעוכבת מלהתגלות כלפי חוץ. כשהוא מתעורר” אין הוא אותו היהודי” אלא יהודי חדש. התחדשה חיוניותו באוויר הנורמלי והבריא שלנו” באוויר המקורי שלנו” באווירא דארץ ישראל. עובדה זו אינה רחוקה כל כך מהבנה. אדם מישראל שנושם אוויר של ארץ ישראל” מיד נעשה שייך למציאות אחרת. כי החיוניות הבריאה של כלל ישראל” במובנה האמיתי” מקומה כאן” בבית חיינו. וכל אחד מישראל הוא חלק מכלל ישראל” ב”נשמת החיים” שנופחה באפיו . לכן אפשר להבין את הידיעה המדעית הרוחנית הזאת שנמסרה לנו על ידי אחד מגדולי וקדושי ישראל.
ואם נכון הדבר שאצל כל יהודי פרטי מתחדשת נשמתו בבואו לארץ” על אחת כמה וכמה נכון הדבר לגבי הציבור כולו” לגבי כלל ישראל. קל להבין שבמקום הבריאות המקורית שלנו” יש התחדשות מציאות” התחדשות חיים” ומתוך כך התחדשות התורה כולה. לכן “הואיל משה באר את התורה הזאת” – משה מבאר את מציאות הבריאה החדשה של ישראל ואורייתא. משה סוקר את העבר” את כל הגלגולים ואת כל הצרות שעברנו מתוך שימת לב למה שנעשה אִתנו עכשיו” ועל ידי זה מתבארת ומתבררת כל התורה מחדש .
