כשהנשמה מאירה

פרשת תרומה התשמו
האות שלי בתורה הולכת ומאירה הולכת ומיתממת. מה הפלא אם כן שהרהבתי עוז לחלום בהקיץ והנה אני דורש בדברי תורה לפני בני גילי בקיבוץ. הלוואי יערבו דברי תורתי לחיכם כמתיקות עסיס האבטיחים וערֵבות טעמם של אגוזי הפקאן הממולחים מעשה ידי אבי להפליא שיוגשו לפניהם. אמי” מנשים באוהל תבורך” נכסית ונגלית” תגיש אף היא ממטעמיה” מסורת אימותיה בידה: עוגיות מרוקאיות שנוהגים להטבילן במשקה חם ולאוכלן נימוחות בתוספת נהמת הממממ… מתמשכת” “עוגיות שושנים” פריכות להפליא שתוכם רצוף קצפת קרושה” פתילי בקלווה נוטפי דבש (טיידלאך)” רולדה רב שכבתית כדגימת קרקע גיאולוגית מגוונת בצבעיה” ועוגת גבינה קטיפתית” כל אלה אין קצבה לאכילתם ואין החיך קץ בם לעולם והקיבה כאילו מתפשטת מסוף העולם ועד סופו לבולעם כתאנה בביכורה.
תיכף עם בוקר הודעתי להורי את משאלת לבי. ראשית תמהו אחר ניאותו ולבסוף התנדבו בלב שלם לארח את באי השיעור כבר בשבת הקרובה. אודי חברי פרסם קול קורא בדבר הכינוס” מעורר ומשדל את כל הנקרה בדרכו.
כמה מוזר יהיה המחזה עת אשב בראש השולחן מטעים לפני חברי דברי תורה. הן לא מכבר היה אופי כינוסנו כה שונה ומה יתרון היה לי אז תחת השמש. כאחד האדם הייתי” מכונס בבינוניות מחפירה” טבעי לא נודע כלל” כאיש אילם שאינו יודע טיבו וכישוריו. שרוי הייתי בתרדמת חורף כבדה והנה עתה “יצא ראשי והרי אני כילוד”! מרגיש כיורד בר מזל” להבדיל” שעסקיו שגשגו בארץ מרחקים ועתה שב למקומו” מציג רווחיו הנאים בפני חבריו מנוער ונפשו מתמוגגת. התחלתי שוקד על הכנת השיעור בפינתי השמורה לי בבית המדרש” לן בעומקם של דברים” רואה בעיני רוחי את באי השיעור אחד לאחד וכיורד לסוף דעתם מכין תבשילי כאשר אהבה נפשם. לרובי” אגיש את התכנים בלבוש של הסברה מדעית” ולמשה” בלבוש הלקוח מהווי הספורט… לדני” בהומור חד ושנון ולצור” בלבושים מהווי הקיבוץ. דמיוני החל מצייר בבהירות כה גדולה את ספיר גיזרת הלבושים עד שהייתי רואה ממש בעיני רוחי את קורת רוחו של כל אחד ואחד מן הנוכחים.
25 משתתפים! הפתיע אותי אודי סמוך לשבת. מי ומי הבאים שאלתי.”ממש שמנה וסולתה של צעירי הקיבוץ וכמה מזקניו בעלי שם” השיב. האדרנלין זורם בעורקי בפראות” מפרה את דעתי עוד ועוד.
חמש אחה”צ בבית הורי. כולם כבר ישובים טועמים מן התקרובת המגוונת ודעתם מפויסת.
“כמה מרוחקת וזרה נראית לנו התורה וענייניה” נדמה שקרוב לנו יותר הירח…” פתחתי דברי. משה צחקק בקורת רוח.
“…נדמה כאילו עסק התורה הולם אנשים שאיבדו עניין בכאן ועכשיו ומחפשים להם אלגוריות ועסקי רוח מתוך איזו בטלנות חולנית ורוחניות תלושה…” הוספתי. יצחק לטש עיניו וחידד אוזניו. סקרן לראות איך יתפתח הדיון.
“…נו! מה כבר יכול לתלוש אותנו מכיסאותינו שעה שאנו צופים בתוכנית עתירת רייטינג?! ודאי שלא שולחן ומנורה” מזבח וקורבנות. וכי מי יכול להפיח רוח בעצמות יבשות וארכאיות שכאלה ולעשותם כדבר העובר לסוחר?”
אמיר הנהן בהסכמה.
“אם כן” כנראה באמת השתגעתי ואיבדתי טעם בחיים שהרי בזה אני עסוק כל היום. לא תאמינו!! אפילו שכחתי לצפות בגמר אליפות העולם בכדורגל…” גלעד כמעט יצא מדעתו ממאן להאמין שאני חי ונושם אחרי החמצה שכזו. מעוות לא יוכל לתקון. גוואלד!
“אבל חברים רציתי להפתיע אתכם…”.
עוף לא צייץ. קול לעיסה לא נשמע” כולם היו קשובים” 50 עיניים נעוצות בי כאילו הבטחתי שהנה כעת יראו איך אוציא יש מאין דב גריזלי מחיקי. אז המשכתי.
“…הופתעתי לגלות שהבנה נכונה של התורה מציגה אותה כרלוונטית מאין כמוה לחיינו. ודאי תשאלו מה למנורת המאור ועסקי הרפת” מה למזבח ולחיי קהילה בקיבוץ ומה לקטורת הסמים ולגידולי שדה…”. גדי נדרך למשמע המושג קטורת הסמים ושאל: “מה יש קטורת סמים במקדש? לא ידעתי!”
. “כן” אמרתי “אבל לא חיקוי אלא מן המקור. לא קנבוס ופרג אלא בשמי גן עדן המקיצים את הנשמה מתרדמתה”.
דינה הלכה שבי אחר הדימויים.
“למשל” הכהן גדול ותנאי כניסתו לקודש הקודשים מלמדים אותי את התנאים הנדרשים לבוא פנימה אל קודש הקודשים שלי” אל ליבת החיים שאותה אנחנו כל כך מבקשים…”” כמה מחסידי הניו-אייג’ היטו עצמם קדימה והחלו מגלים יתר מעורבות.
אמיר קפץ לפתע ותבע את עלבונה של הנצרות: “מה פתאום אתה נותן ליהדות את משפט הבכורה כאילו אין עוד דתות בעולם”” נימת רוגז התגנבה לדבריו. שלטתי ברוחי כמי שיושב איתן בסלע מושבו ואמרתי:”הנצרות דומה לילד שהסתכסך אנושות עם הוריו ובזעמו נטשם והקים לו בית אב מתחרה כדי לענוש את מולידיו במקום להכיר להם טובה. בעיות של מתבגרים אתם יודעים. זה יעבור להם אבל הילד הזה” למרות הכול שמר על כמה וכמה מסורות של בית אבא אלא שהוסיף וחיסר בהם כרצונו ומאז הוא רדוף קנאה חולנית ותאוות נקם…”. אמיר ישב מכווץ במקומו ונדם. לא היה מענה בפיו.לקחתי פתיל בקלווה ספוג דבש” בירכתי בכוונה בורא מיני מזונות והגשתיו לפי” מהמהם ארוכות בגוזמא. גלעד שאל בתמימות מה פשרן של מילות הברכה. אמרתי: “תארו לעצמכם שבסיומו של קונצרט מוצלח במיוחד המנחה משבח ומהלל את כל העושים במלאכה אבל שוכח את המנצח ואז קם אחד בקהל” תבע עלבונו ואמר: “בשם הקהל כולו אני רוצה לברך ולהודות למנצח שבלעדיו הכל היה נשמע כמו קקפוניה אחת גדולה. מחיאות כפיים אדירות בקהל. רק אז ירד המסך והתפזרו כולם. כך גם אני מברך את המנצח ואומר: ‘בורא מיני מזונות’.” לתדהמתי החלו משתתפי השיעור מוחאים כפיים שנדמו בעיני כמשק כנפי מלאכי השבת עצמם.
אבי דומע מהתרגשות. שעת סעודה שלישית דוחקת.
“טרם ירד המסך על שיעורנו רציתי להודות לאבי ולאמי” כמובן… לאודי שלולא טרחתו לא היה מתקיים המעמד הזה. וכמובן כמובן… “למנצח בנגינות מזמור”” לריבונו של עולם שפתח את פי האתון ונתן בי עוז ותבונה לדבר לפניכם”. אמי החלה מסירה את הכלים הריקים מן השולחן. משה השוחט מפטיר מילות שבח באוזני שכנו הקרוב אליו ואומר: “תראה תראה מה הוא כוחה של תורה” ממש נופת צופים”. גלעד בן כיתתי קרב אלי” חיוך של ענווה על פניו” לחץ ידי וברכני בברכת שבת שלום. חווה” שכבר הגיעה עד שיבה וזיקנה” הטריחה עצמה ולחשה באוזני איזה תיקון לשון. אשוריהזקן מתמוגג מנחת” מוחה דמעה סוררת מעיניו וניכר שהוא שבע רצון שהנה חוזרת עטרה ליושנה. זכרונותיו לוקחים אותו ודאי אל בית אבא” אל חדר המלמד” אל מתיקות זמירות השבת ונועם המצוות והמנהגים.
גלגל חמה שקע בפאתי מערב מלווה את שירתנו החרישית.
“כשהנשמה מאירה” גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים…”