מצפים לישועה
הציפייה לפרויקטור שיגאל אותנו מסבלות הקורונה הזכיר לרבים את הציפיה היהודית עתיקת היומין למשיח. יש כנראה משהו עמוק מאוד שמוטבע בתוכנו” שמצפה לישועה” ושמאמין באמונה שלמה שיהיה מישהו שיוכל לעשות את העבודה ולהוציא אותנו מהבוץ.
כמה סמלי ששם משפחתו של הפרויקטור היהודי לטיפול בנגיף הקורונה הוא גמזו. איזה שם מתאים יותר לנחם אותנו מייסורינו ותלאותינו” יותר מגמזו” כשמו של אותו תנא פלאי שלימד אותנו את סוד היפוך הרע לטובה – ‘גם זו לטובה’.
אלא שלסוד היהודי הזה יש שתי גרסאות שונות. האחת: “כל דעביד רחמנא לטב עביד” (כל מה שעושה ה’ לטובה) ואילו לשון הגרסה השניה היא: “גם זו לטובה”.
לכאורה שתי האמרות מבטאות אמונה בכך שגם ממציאות שלילית יש סיכוי להצמיח דבר טוב. אם כן” מה ההבדל בין שני הנוסחים שבהם נאמרו הדברים?
בדברינו להלן נבקש לעמוד על ההבדל בין שתיהן לאור פרשנות נפלאה מהרבי מליובאוויטש זצ”ל (‘שלחן השבת'” מעובד על פי לקוטי שיחות כרך ב עמ’ 393).
הכל לטובה
האמרה הראשונה היא של רבי עקיבא. הגמרא (ברכות ס” ב) מספרת” שרבי עקיבא הלך פעם בדרך והיו עמו חמור (לרכיבה)” תרנגול (להעירו) ונר (ללמוד לאורו). הוא הגיע לעיר” ואנשיה לא הניחו לו להיכנס אליה” ונאלץ ללון בשדה. בלילה טרף אריה את החמור; חתול – את התרנגול; והרוח כיבתה את הנר. אמר רבי עקיבא: “כל מה שעושה הקב”ה – לטובה עושה”.
בבוקר גילה” שבלילה התנפל גייס רומי על העיר ולקח בשבי את יושביה. הבין רבי עקיבא” שבזכות הדברים הרעים שאירעו לו – ניצל מידי הגייס הרומי. אילו היה מתאכסן בעיר” היה נפגע על-ידי החיילים הרומאים” ואילו היה החמור נוער והתרנגול קורא והנר דולק” היו החיילים מבחינים בו ותופסים אותו.
כאן בא לידי ביטוי היבט אחד של הטוב הטמון ברע. אמנם הדברים שקרו לרבי עקיבא היו רעים ומצערים” אך הודות להם נמנע ממנו בסופו של דבר צער גדול לאין-ערוך. לכן התבטא במילים: “כל מה שעושה הקב”ה – לטובה עושה”. כלומר: בסופו של דבר תצמח מכך טובה.
גם זו לטובה
הסיפור השני הוא המעשה המפורסם בנחום איש גמזו (תענית כא” א). פעם אחת רצו לשלוח דורון לבית הקיסר. אמרו: ‘מי ילך? נחום איש גמזו” שמלומד הוא בנסים’. שלחו בידו סל מלא באבנים טובות ומרגליות. הלך וישב במלון אחד. בלילה קמו אנשים מהדירה ולקחו את תוכן הסל ומילאו אותו בעפר. כאשר הגיע לקיסר פתח את הסל וראה שהוא מלא עפר.
עמד המלך להרוג את כולם ואמר: ‘היהודים צוחקים עלי’. אמר (נחום): ‘גם זו לטובה’. בא אליהו ונדמה כאחד מהם. אמר לו: ‘אולי הוא עפר מעפרו של אברהם אביהם” שכאשר זורקים אותו על האויבים הוא הופך לחצים. הייתה מדינה אחת שלא הצליחו לכבוש. ניסו את העפר וכבשו אותה. עלו לבית הגנזים ומילאו את הסל שלו אבנים טובות ומרגליות ושלחו אותו בכבוד רב.
בסיפור זה” המצב הרע עצמו טמן בחובו טוב נפלא. לא זו בלבד שלא אירע לצדיק” נחום איש גמזו” שום נזק ממשי” אלא ההפך מזה קרה – אילו הביא את האבנים הטובות” ייתכן שהמלך לא היה מקבלן (וכי חסרות באוצרו אבנים טובות?!); דווקא את העפר” שהתגלה כפלאי – קיבל. זהו הפירוש ב”גם זו לטובה” – הרע עצמו התגלה כטוב; הכול טוב.
נחמה כפולה
ההבדל בין שתי נקודות המבט מתבטא גם בלשון בה הן נאמרות; דברי נחום איש גם זו נאמרים בעברית ואילו דברי רבי עקיבא נאמרים בארמית. העברית מבטאת בהירות” לשון הקודש. הארמית היא לשון תרגום ויש בה כבר סוג של ירידה מהבהירות של העברית. דברי נחום איש גם זו מבטאים תיקון עברי שורשי לרע.
נחום איש גמזו הוא רבו של רבי עקיבא. ואולי נקודת המבט הייחודית והעמוקה שקיבל ר’ עקיבא מרבו מאפשרת לו לראות גם בעומק החורבן את הנחמה. גם במקום שבו רואים שועלים היוצאים מבית קודשי הקודשים” הוא מצליח לצחק בעוד חבריו בוכים.
מבטו המאמין של רבי עקיבא רואה את אור הנחמה הבוקע כבר עכשיו” מבעד לשברי החורבן. ואולי לכן בלשון הזה אמרו לו חבריו: ‘עקיבא נחמתנו! עקיבא” נחמתנו!’ (מכות כד” א). נחמה בכפליים; “נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱ-לֹהֵיכֶם” (ישעיהו מ” א). לא רק טוב הצומח למרות השבר ועל גביו” אלא הבנה כיצד גם במשבר עצמו טמונה ישועה.
ולנו לא נותר אלא לאחל לפרופ’ גמזו שהחונן לאדם דעת יחוננו בעצה טובה בשליחות המוטלת על כתפיו” ומתוך כל המשבר הזה נוכל גם אנחנו להתנחם בכפליים ולהודות בפה מלא – ‘גם זו לטובה’.
