צחצוח שיניים לפני השינה או על הבוקר” פעילות גופנית קבועה או כוס קפה של בוקר. מה המכנה המשותף לכל אחת מהפעולות הללו? כולם הרגלים. לכל אחד מאיתנו יש הרגלים; חלקם טובים וחלקם פחות. כיצד נוצרים הרגלים” כיצד נוכל לאמץ הרגלים חיוביים? ואיך כל אלה קשורים לדברי משה רבנו לעם ישראל ערב הכניסה לארץ?
לפני כמה שנים קראתי ספר שטען שחלק גדול מההרגלים שלנו נראים לנו כחסרי חשיבות” אבל לכלל ההרגלים יחד יש השפעה גדולה מאוד על הבריאות שלנו” כישורי העבודה שלנו” מצבנו הכלכלי והאושר והרווחה שלנו.
הספר בחן מדוע לפעמים אנחנו מצליחים לשנות הרגלים ולפעמים” נאמר בעדינות – לא ממש. לדברי המחבר” להרגלים יש מבנה קבוע בן שלושה שלבים: השלב הראשון הוא המניע” איזשהו “טריגר” שגורם לדברים להתרחש בצורה אוטומטית. לדוגמא: שעת הצהריים הגיעה ואני מרגיש רעב. השלב השני הוא “הרוטינה” – המעשה עצמו. לדוגמא: אני יוצא לקנות לעצמי פלאפל בדוכן הסמוך. השלב השלישי הוא “התגמול”; ההנאה מהטעם הטוב או מחוויית השובע אחרי האכילה. השלב הזה הוא השלב החשוב ביותר – זו הסיבה שאנחנו בעצם רוצים לבצע את הפעולה מלכתחילה (ה”הרגל”). השלב הזה מסייע למוח לזכור את הפעולה כדי שהדברים יתבצעו גם בעתיד.
איך משנים הרגלים?
הדגש שמקובל להתייחס אליו בנוגע להרגלים שליליים או מזיקים מתמקד בדרך כלל במעשה – ההרגל עצמו” אבל לפי המחקרים הנוירולוגיים המובאים בספר” המוקדים החשובים באמת הם השלב של המניע (ה”טריגר”) והתגמול. הנקודה המרכזית לשינוי הרגלים היא בחירת תגובה מראש. להביא למודעות כיצד נפעל ברגע שמתעורר דחף כאשר אנחנו חושבים על כך מראש במצב רגוע” ללא כל התעוררות פיזית או רגשית.
הדרך לשבור את שרשרת ההרגל השלילי היא על ידי מודעות לכך שבמקום לפעול לפי ה”מניע” (ה’טריגר’)” נחליט מראש על התנהגות אחרת וגם נחליט על פרס חלופי להתנהגות כזו. כמו כן” ה”פרס” הזה חייב להיות קונקרטי ומוחשי ככל הניתן.
אם לדוגמא אני רוצה לקום מוקדם בבוקר ואוהב לשתות קפה” אז השעון המעורר הוא המניע” ההרגל הוא הקימה” והגמול הוא כוס הקפה.
על עקבים ועקביות
דברי משה רבנו לעם ישראל בתחילת פרשת עקב נוגעים בדיוק במנגנון שתואר לעיל:
“וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר ה’ אֱ-לֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ. וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ… וְהֵסִיר ה’ מִמְּךָ כָּל חֹלִי וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ לֹא יְשִׂימָם בָּךְ וּנְתָנָם בְּכָל שֹׂנְאֶיךָ…”
על דברי הפתיחה כתב רש”י את דבריו המפורסמים – “אם המצות קלות שאדם דש בעקביו תשמעון”. כלומר” רש”י דקדק במילה ‘עקב’ הסמוכה מיד למילה ‘תשמעון'” (ללא מילת קישור כגון ‘אשר’ וכדו’ וראה בראשית כב” יח) והסביר – אם תשמרו גם את המצוות שבני אדם רגילים למעט בחשיבותם” אז תזכו לשכר הגדול שנאמר בהמשך. הדימוי לדישה ברגליים מזכיר מאוד את ה”רוטינה”; הדברים הנעשים בעקביות ובקביעות” כמעט מבלי לשים לב.
שלושת מרכיבי ההרגל שתוארו מצויים בדברי משה רבנו: המניע – השמיעה אל המשפטים (יושם לב שמדובר דווקא במשפטים” כלומר – מצוות הגיוניות שקל יותר להזדהות עם קיומן).
הרוטינה – פעולות קטנות ויומיומיות – ‘מצוות שאדם דש בעקביו’. הרגלים חיוביים בסיסיים שנעשים כמעט מבלי לשים לב אך נודעת להם חשיבות עצומה” וכדברי השפת אמת שמדמה את ההרגלים העקביים לרגליים בגוף: “שהם היסוד שהאדם עומד עליהם – כמו כן מצוות קלות” להם הקדימה; שכל היסוד עומד עליהם… (תרל”ד ד”ה ברש”י)
והמרכיב השלישי – הגמול הממשי הקונקרטי: “ואהבך וברכך…” מובן שככל שההזדהות עם ערך המעשים עולה” כך הקיום נעשה מתוך חוויית גמול פנימית שאיננה תלויה בגמול חיצוני” אך אין לדלג שלבים ולשגות באשליות. גם לגמול ממשי יש ערך רב וכך גם נבראנו” נשמה בגוף. עם בארץ.
