במעלות הייסורים

וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה’ אלקיך מיסרך (דברים ח” ה). מסביר הנצי”ב בהעמק דבר “לא בשביל נקמה ח”ו” אלא לתועלת כמו אב המייסר את הבן”. מלמד אותנו משה רבנו שאין לראות את הייסורים רק כעונש על חטאים אלא יש בהם ממד עמוק יותר” שהם באים לתועלת האדם לגלות ולהוציא כוחות טובים שיש בו.
הגמרא במסכת ברכות דף ה’ עוסקת בהרחבה בסוגיה זו. באחת המימרות שמביאה הגמרא מוזכר המונח “ייסורים של אהבה”” מבאר הרב קוק בעין אי”ה” שהם ייסורים “למתק את מידותיו במידה כזו שאין בידו למתקן בלא ייסורים ולזכות לשלמות יותר עליונה. וזהו רק מאהבת ה’ יתברך להעלותו במעלה גדולה יותר מתכונתו בתחילת היצירה”. כלומר יש לאדם תכונות טובות שהוא נולד איתן” ובלימוד תורה ועבודת ה’ הוא מוציא אותן מהכוח אל הפועל” אך יש מידות ותכונות שלא מתגלות לאדם בדרך הרגילה” ובאהבת ה’ את האדם הוא מביא לו ייסורים הממתקים את מידותיו” ובזה הוא זוכה לשלמות גדולה יותר וממילא לשכר גדול יותר.
נחלקו החכמים בגמרא מה הם ייסורים של אהבה. אחד אומר “כל שאין בהם ביטול תורה”” ואחד אומר “כל שאין בהם ביטול תפילה”” ורבי חייא ב”ר אבא בשם ר”י אומר “אלו ואלו ייסורים של אהבה הם”. מבאר הרב קוק את מחלוקתם: שלמות האדם והמעשים הטובים יש בהם שני ראשים עיקריים והם השכל והרגש. השלמת השכל באה על-ידי לימוד התורה” ולהשלמת הרגש בציורים קדושים נועדה עבודת התפילה. לכן אומר אחד” אם הייסורים מבטלים תורה הרי הם מונעים את השלמת השכל ואיך יתכן שהם ייסורים של אהבה” הרי למדנו שהייסורים באים לרומם את האדם יותר מכפי ערך תכונתו וכאן הייסורים מבטלים אותו מלהשיג את שלמותו התלויה בלימוד התורה. ואחד אומר” לפעמים תכלית הייסורים הם להעלות את הרגש במעלה יותר גדולה ואם הייסורים מבטלים אותו מתפילה בוודאי אינם ייסורים של אהבה.
בא ר’ חייא בר”א ולימד שאלו ואלו ייסורים של אהבה “כי לפעמים מועילים הייסורים להכשיר כל-כך את האדם באופן נעלה עד שאפילו אם היה עמל בזמן ההוא בתורה ובתפילה” לא היה משלים כ”כ את השכל והרגש” באותו ערך שמועילים הייסורים לכונן טבעו בדרך ישרה”. דווקא על ידי ההכנעה שבאה לו מן הייסורים הוא בונה בזה את כוח הרגש” והכנעת הכוח החומרי שתורמת להגברת הכוח השכלי על-ידי זה “יקנה” בזמן מועט” שלמות יותר גדול ממה שהיה קונה אם היה עוסק בתורה ובתפילה…”.
בגמרא מובאת דעה נוספת שכאשר נחלש ר’ יוחנן בא ר’ חנינא לבקרו ושאלו: חביבין עליך ייסורים? ענה לו ר’ יוחנן “לא הן ולא שכרן”. מסביר הרב קוק שחלילה לחשוב שר’ יוחנן מבעט בייסוריו” אלא ביארנו שתכלית הייסורים להעלות את האדם במעלות עליונות יותר מטבע יצירתו” ובזה הוא מקבל שכר רב יותר מאת ה’. אבל הצדיקים הגדולים שעובדים את ה’ באמת” לא עושים זאת כדי להשיג איזו מעלה” הם לא מחפשים ‘מדרגות'” אלא מגמתם לעבוד את ה’ עבודת עבד” ואפילו מתנה של השגה גדולה אינם רוצים” הם מעדיפים להשיג הכל בכוח היגיעה שלהם בתורה שאז זו עבודת ה’ באמת. “על-כן אמרו לא הן ולא שכרן… שאינם רוצים לזכות בשכרן שלא ביגיעתם בדרך עבודה”.
אנו מתפללים תמיד שבודת ה’ שלנו תהיה בדרך שלווה וללא ייסורין” אך אם חלילה באים ייסורין על האדם” ילמד להתבונן בהם ולהשיג את השלמות אשר הוא נועד אליה דרכם.
כך כתב ביומנו חברי” הקדוש ר’ צי גלאט הי”ד “תחוס על כל רגע של ייסורין שקשה לך” תאהב את הרגעים האלה” תתאווה לרגעים האלה – זה מכשיר אותך לתכלית הימצאותך בעולם”.