שבת חזון.
הפעם כבר הרבה יותר קשה.
לא מבחינת האומץ. טבילת האש כבר היתה
אבל הרצון…
עבר הרבה מאז השבת הקודמת. אנרכיזם” שנאה” צעקנות ללא שום טענה ושום תכלית…
רצון להרוס כל מה שיקר לנו” רק לשם ההרס והחורבן…
מה הם עשו טוב” שיהיה מגיע להם לשמוע את הטוב והיופי שבתורה??
עם אנשים כאלה אני כבר לא מעוניין לדבר…
חוזר הביתה. קידוש.
לא מצליח לאכול. לא נכנס בגרון. משהו לא פתור.
‘אני חייב ללכת. לא אתעכב הרבה’
יוצא.
אבל… אין לי כוחות לזה.
אין לי יכולת לראות את הפרצופים שלהם. ועוד בשבת…
לא מסוגל. בטח לא מעצמי…
“ויתחזק דוד בד’ א-לוהיו”
מי שאמר והיה העולם”
אנא תן לי את טהרת הלב”
את הרצון. ואז תן את הכוחות. ואז את מענה הלשון. בבקשה תן.
לא לנו ד’. כי לשמך.
ומתפלל. ומתפלל… והזמן עובר.
והמחשבות…
אתה הרי לא ‘שרדת’ יותר מתשע עשרה שנותיך הראשונות” יתום מלהכיר את ד’.
מה אתה מצפה מהם?
בלי שום אמת בחיים” בלי שום ערך נצחי” בלי אהבת ד'” בלי עולמה הנפלא של התורה” בלי הכרות עם הנשמה… איך אפשר אחרת??
הם אנוסים ממש!
מסתובב.
אשתי עקבה אחרי. שלווה.
‘אעמוד שם בצד. אל תחשוף שאני אשתך’
פורץ פנימה.
ציציות וכיפה מסנוורות בלובנן אל מול כל השחור.
מזהה חלק מהפנים” מהפגישה של שבת ‘בלק’.
הולך לאמצע המעגל.
‘שבת שלום!’
מרימים את הראש” קולט שמזהים מהפעם הקודמת.
‘מעוניינים לשמוע פרשת שבוע?’ – ‘בטח!’ פצחו כמקהלה. ממש.
לא ייאמן.
‘מה שאתה יכול להגיד” כדי לתת לנו השראה וכיוון’ מוסיף אחד בפינה.
‘מי יודע מה קרה בט’ באב?’
ומספר מי היו המרגלים.
בתי המקדש.
ביתר.
ושנחרשה ירושלים ונזרעה מלח” כסמל רומאי שלא תיבנה לעולם.
מסתכל מסביבנו” על ירושלים הבנויה – ‘נראה לי שהם קצת טעו…’
וכולם צוחקים.
וקצת המתח משתחרר.
‘ומה עוד קרה?’
‘גירוש יהודי אנגליה. גירוש צרפת. גירוש ספרד. גירוש פורטוגל.
כולם בתשעה באב. בהפרש של מאות שנים זה מזה.’
מבטים המומים. האם מכל מקום גירשו אותנו תמיד?
‘וגם גוש קטיף’.
הלם.
בינתיים מצטרפים מכל המאהל” מכל הסביבה. כארבעים. דממת קשב.
‘ועם כל זאת” תשעה באב” דווקא הוא ה’חג’ של נצח ישראל.
איך זה יכול להיות?’
ומספר על מזמור ע”ט” שהיה אמור להיות קינה” ולמה מזמור? אלא שכלו עצים ואבנים” ולא ישראל.
מכיוון שכל העמים שמשחיתים – נאבדים”
אך ישראל מקבלים גלות – לשם זיכוך – וחוזרים.
כי הקב”ה ברא את ישראל להביא את הברכה העליונה לעולם. הם לא כמו כל האימפריות והלאומים. הם לא יאבדו לעולם.
פתאום צץ המארגן ‘מי אתה? מי נתן לך רשות?!’
‘אנחנו נתנו לו” אנחנו מעוניינים לשמוע’
בא להגיד משהו – מתבלבל – הולך.
הוא עוד ישוב.
ושאלות” וממשיכים.
‘אומות העולם מחליפות אידיאולוגיות כמו שאני מחליף גרביים’
מישהי ממלמלת ‘האמת ש… הומניזם… פלורליזם…’
כולם מרכינים ראש במבוכה.
‘רק עם אחד”
עם שברא אותו הקב”ה במיוחד”
עם שערכיו נצחיים כשם שהוא בעצמו נצחי
רק עם ישראל יכול באמת לתקן את העולם.
אפילו בכירי הפילוסופים האנטישמיים הודו בכך לקראת סוף ימיהם” כמו ניטשה וסרטר’
והנה הוא חוזר ‘יש לך חמש דקות” ואני דורש ממך להסתלק’
‘למה להסתלק? נחמד מאד כאן. אבל אל תדאגו” זה לא יהיה ארוך’
‘עם נבחר” עם סגולה”
זו אינה גאווה.
זאת אחריות.
כמו אחד” יעקב” שייצא לקורס קצינים כי הוא הכי מתאים” הכי אחראי” טוב” תורם” מתאמץ” משתפר” ויכול להביא ברכה גדולה. הוא לא הולך לקורס כדי לשבת על ספה ולהגיד – מגיע לי לקבל – אלא הוא הולך לאכול פחות” כמעט לא לישון” ולקרוע את עצמו למען חייליו. אם יעקב יגיד שהוא לא ראוי” ושזאת גזענות… אז כל השבעים חיילים/אומות יהלכו באפלה ללא מנהיג. זה דבר נורא!’
‘תסתלק עכשיו! פה זה מקום בשביל ההפגנה” ומותר לדבר פה רק על המחאה. אם מישהו ירצה הוא כבר יצא איתך החוצה!!’
מתחיל לענות לו” אך אחת עוצרת אותי ‘אין לי כח אליו יותר” מי שרוצה בואו נלך מכאן ונמשיך בדברים’
וקמה.
ועוד אחד.
ועוד אבא עם שתי ילדות.
ועוד זוג צעיר.
ומשפחה שבכלל עברה מבחוץ.
ועוד ועוד”
וככה” חצי מהמאהל” מתחילים ביציאת מצרים לא צפויה” לתדהמת המארגן – ובעצם” עוד יותר ממנו… לתדהמתי.
ובפרץ של הארת הנשמה הישראלית” שלדעתי הפתיעה אף אותו עצמו” שואל אחד
‘אז מה בעצם אנחנו צריכים לעשות עכשיו?’
והולכים” ושאלות ועוד שאלות… וצמא… ורעב… ועדינות…
‘אתה יודע שפתאום… נפל לי האסימון על כל הנושא של עם ישראל…’
עכשיו” אפשר לאכול… רצה והחליצנו” ד’ א-להינו… כי אתה הוא בעל הישועות ובעל הנחמות”
