ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: שמות
פרשה נוכחית: וארא
פרשה הבאה: בא
 


אכילת בשר

הרב דוד לנדאו

בפרשתנו, לפני סדרי האכילה הפרטיים, מופיעים סדרי הקרבנות. "ואכלתם שם לפני ד' אלקיכם". נפגשים כאן בחיוניות בעלי החיים. גם באדם וגם בבהמה יש כוח חיים, חיוניות הבאה מלמעלה למטה. גם בבעלי חיים מכונן פלא החיים, שהמדע לא הצליח לרדת לסודו. רבי יוחנן בראותו נמלה היה מזדעזע - כמו שיש להתפעל מהגדלות והעוצמה שבגוף הפיל, ולומר "מה גדלו מעשיך ד'" , כך יש להתפעל למראה נמלה קטנה, שדווקא בקטנותה מתגלה בה כוח הבורא, ומתוך כך לומר: "מה קטנו מעשיך ד'". אפילו תולעת קטנה יודעת לברוח מפני הסכנה, ומחליטה לאיזה כיוון לפנות, וכנראה יש לה מין "מֹח קטן". מובן שיש הבחנה בין החיוניות האלוקית שבאדם שהיא בדרגה אצילית של "ויפח באפיו נשמת חיים" , ובין זאת של הבהמה. אך עם זה יש מקום להבין שגם אצל בעלי חיים יש חיוניות אלוקית במידה מסוימת. לכן כשנכנסים לארץ, יש אפשרות להקריב קרבנות בעלי חיים, ולהתקרב אל מקור החיים, במקום אשר יבחר ד'. ומתוך זה מסתדרים פרטי הסדרים של אכילת המזון המחיה אותנו ונותן אחיזה לחיותנו הנשמתית בכל גופנו.
לכאורה, נטילת נשמה לצורך הקרבת קרבנות אינה דבר מובן כמו אכילת בשר לשם קיום הגוף. האדם נמצא בגוף, ועליו לאכול כדי לקיים את הקשר שבין הנשמה לגוף, ולכן מותר לו להשתמש בבעלי חיים לשם כך - ומתוך שהותר לשם אכילה, הותר גם להקריב על המזבח. אבל, בפרשתנו מתברר שההפך הוא הנכון: שימוש בבעל חיים שבו מתגלה פלא הפלאים של החיים, אינו דבר פשוט כלל וכלל! אתה רוצה להשתמש בדם של בעל חיים? חס ושלום! "כי הדם הוא הנפש". חיוניותם של בעלי חיים היא בדם, ואין שום היתר להשתמש בחיוניות האלוקית הזאת. לכן כשאתה נוטל נשמתה של בהמה או חיה, עליך לזרוק את הדם שלה על המזבח. יש לכוון את נטילת הנשמה אל מקור כל הנשמות. כשמקריבים ונוטלים נשמתו של יצור חי מתוך קישור אל מקור החיים - יש כאן התקשרות ושייכוּת הוויַתית, ולכן יש היתר לכך.
נכון שמתחשבים באדם - "כי תאוה נפשך לאכל בשר", אבל יש חילוק בין הבשר ובין הדם, הבשר הוא הגופניות, ו"הדם הוא הנפש". את הצד החומרי אפשר לאכול, כהמשך אכילת הבשר של המזבח, אבל הדם הוא החיים ואין לטשטש תחומים, להשוות את הכמות הבשרית לאיכות החיונית העילאית, ולאכול גם את הדם. הדם הוא פְּנים הבשר, הנשמתיות, ונפש חיה זו אינה שלך. החיוניות קודמת לך ואינה שלך, רק החיצוניות - שלך. סדר האכילה בישראל אינו מתחיל מחשבונות קטנים אלא משולחן גבוה .

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן:

(133)