הצדקה הראויה

התורה מצוה אותנו לתת צדקה לעני “כי יהיה בך אביון מאחד מאחיך… כי פתח תפתח את ידך לו…”.
הגמרא (מסכת ברכות נח” ב) מספרת סיפור שממנו לומד הרב קוק זצ”ל עקרונות חשובים על מצוות הצדקה. וכך מסופר: עולא ורב חסדא הלכו בדרך והגיעו ליד ביתו של רב חנא בר חנילאי שהיה חרב” רב חסדא כרע ונאנח מאוד” אמר לו עולא מדוע אתה נאנח הרי אנחא מזיקה לגופו של האדם? ענה לו רב חסדא איך לא אתאנח” הרי הבית הזה היו בו שישים אופים ביום ושישים אופים בלילה שאפו לחם לכל נצרך” והיה רב חנא בר חנילאי מחזיק ידו על ארנקו שיהיה מזומן לתת צדקה לעני שבא” שלא יהיה מצב שעד שהוא יוציא את הכסף העני יתבייש וילך. ועוד היו בבית הזה ארבעה פתחים לארבע רוחות השמים כדי שיכנסו העניים מיד מבלי צורך לסוב את הבית” והיו זורקים חיטים ושעורים החוצה בשנות בצורת כדי שמי שמתבייש לקחת ביום” יבוא וייקח בסתר בלילה” עכשיו הבית הזה נפל ונעשה תל ולא אתאנח?.
מסביר הרב קוק בפירושו עין אי”ה שלומדים מכאן שהצדקה צריכה להצטיין בארבעה דברים.
א. שתהיה מרובה ותהיה בעסק רב שרבים מתעסקים בה” דבר זה נלמד מכך ששישים אופים אפו ביום ושישים בלילה.
ב. “שתהיה בשימת לב שלא יפול רוחו של המקבל באופן שיאבד על-ידי קבלתו את כבוד נפשו”. כשאתה נותן צדקה אתה צריך לעשות הכל שהמקבל לא יתבייש” לא יאבד את כבודו” אם אתה מתעכב בנתינת הצדקה” לעני העומד מולך כל רגע נחשב כנצח” קשה לו לעמוד כך במצב הזה” לכן רב חנא בר חנילאי החזיק ידו על ארנקו כדי שיוכל לתת מיד את הצדקה לעני ולא יתעכב ויבייש אותו.
ג.אומר הרב כי בכל זמן ובכל דור יש סכסוכי דעות של מפלגות מדיניות וציבוריות” וצריך להיזהר “שלא ישים הנדיב את צדקותיו למטרה שיתרבו המחזיקים במפלגתו והסכמותיו”. דבר זה רואים כאשר הנדיב לא מייחד את כספו למטרה מסוימת אחת” “כי אם יהיה חסדו שופע על כל צד וצד” זהו המופת על נפש נדיבה לאמיתתה” ורב חנא בר חנילאי היה כזה וביטא זאת בכך” שהיו לו דלתות לכל ארבע רוחות השמים לאמור” הצדקה שלי שייכת לכולם.
ד. אומר הרב – וזה התנאי היותר נכבד מכולם – “שלא יאבה גם הכרת טובה מהמקבל בנתינתו ותמיכתו”. אדם שנותן מתנה לחברו מצפה לפחות להכרת תודה” אך המדרגה הגבוהה של הצדקה היא שלא תצפה לכך. זה נלמד מכך שרב חנא בר חנילאי היה דואג שיזרקו החוצה חיטים ושעורים” והעניים היו באים ולוקחים בצנעה. רב חנא בר חנילאי לא היה מקבל אפילו תודה על-כך. הרב מעמיק בנקודה האחרונה ומדגיש דבר נוסף” שרבים מהנדיבים מתערבת בנתינתם איזו תאוות הרגש “שיהיו הם הנותנים עם רגש נדיבותם” טובה להם ההרגשה הזו שהם נותנים” ולפחות את ההרגשה הזו הם רוצים להרגיש וממילא לתת בעצמם לעני” ורב חנא בר חנילאי מלמד אותנו “שההוראה על עומק הנדיבות” שאינה כי אם מתוצאות של נפש טהורה” הוא באשר” שדי אבראי (זרק לחוץ)” שלא יהיה מורגש כלל שהוא” הנותן והמשפיע. ושאפילו בעצם הנתינה עצמה לא ימשך לו אותה ההנאה הבאה אל הנותן מצד שהוא נותן”.
שנזכה להיות מהנותנים האלה.