ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: וארא
פרשה נוכחית: בא
פרשה הבאה: בשלח
 


סגולה נפלאה נגד קורונה

הרב שלמה אבינר

הרב שלמה אבינר

האם יש סגולה נפלאה נגד קורונה? ודאי. היא לא מסובכת, היא לא חדשה, היא פשוטה, אלא שמרוב פשטותה, אנשים שכחו אותה. והיא התפילה. אכן, כך בנה ד' את עולמו, שתפילה פועלת. לכן אנו מתפללים כל יום שלוש פעמים. לכן כאשר יש מגפה, נפסק שיש לקבוע יום תענית ותפילה. אבל אין לנו כח לעמוד בזה, אך ב"ה נשארו התפילות הקבועות.
כמובן לא אמרנו שתפילה היא קסם. רבונו של עולם מחליט אם לקבל את התפילה או לא, אם לקבל אותה לגמרי או למחצה לשליש ולרביע, האם להפנות אותה למבוקש או לדבר אחר, אך לעולם, תפילה אינה חוזרת ריקם, היא תמיד פועלת. לא תמיד מיד, לכן צריך סבלנות, או ליתר דיוק צריך גבורה. ארבעה דברים צריכים חיזוק, ואחד מהם הוא תפילה (ברכות לב, ב). כלומר, אם מתפללים ואין התפילה מתמלאת, אז יש להתחזק ולהמשיך להתפלל, כמו שנאמר: קוה אל ד' - ואם לא עזר, אז - חזק ויאמץ לבך וקוה אל ד'.
אך כמובן, כל זה בתנאי שהתפילה היא תפילה. אם באותו זמן, האדם חושב על דברים אחרים, על פרנסה ואפילו על דברי תורה, אין זו תפילה ראויה. אך, מה נעשה אנו הקטנים בבני אדם, קשה לנו לכוון מראש עד סוף. לכן, נכוון כפי כוחנו, ועל השאר, ד' ימחל בחסדו הגדול.
אך אם אדם קורא חוברות ועלונים בזמן התפילה, זה כן בידו, ואין זו תפילה. כמובן, לקרוא דברי תורה זה טוב מאוד, אבל לא בזמן התפילה.
ובודאי, אם בזמן התפילה אדם מביע בקול כל מיני הערות, הן לעניין הן לא לעניין, אין זו חרדת קודש, אלא חילול מקדש מעט, אז התפילה נופלת. ובידו הוא הדבר. וכן אם אדם מפטפט בזמן התפילה, ודאי זה בידו. אז הוא תמה שתפילתו אינה מתקבלת.
יתר על כן, הגאון הרב יצחק זילברשטיין הביא מתוך ספר אחד, מסורת מופלאה בשם ירמיהו הנביא, שחורבן בית המקדש התעכב במשך ארבעים שנה, אף שהיו רשעים, בזכות שלא היו מדברים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, אך מהרגע שהחלו לדבר שם דברים בטלים, נחרב המקדש (ברכי נפשי, במדבר עמ' שעג).
בגזרות הנוראות של ת"ח-ת"ט, התוספות יום טוב ביקש בשאלת חלום, למה באה הרעה הזאת, וקיבל תשובה מן השמים שזה בגלל הדיבורים בבית הכנסת. ואז הוא חיבר "מי שבירך" מיוחד ל"כל מי ששומר פיו ולשונו שלא לדבר בעת התפילה וקריאת התורה", והוא נמצא היום בכמה סידורים.
מבחינה הלכתית, פשוט שאסור לדבר בשעת תפילה, ובבית כנסת אפילו לא בשעת תפילה משום מורא מקדש, קל וחומר בבית הכנסת בשעת התפילה. (עיין שו"ע או"ח נו מ"ב סק"א. סח א .קכג מ"ב ס"ק יח. קכד ד. קכד ז).
ובספר הזוהר כתוב: "מאן דמשתעי (משוחח) בבי כנישתא, אנהיג (נוהג) קלון בשכינה, ועל דא מתעכבי ישראל בגלותא, ולית ליה חולקא (אין לו חלק) באלהי ישראל" (פרשת תרומה ופרשת ויקהל).
חזק ונתחזק בתפילה, חזק ונתחזק במורא מקדש מעט, ונעמוד שם באימה וביראה וברתת ובזיע.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן:

(133)