ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: שמות
פרשה נוכחית: וארא
פרשה הבאה: בא
 


התחזית - אלול התש"פ / הרב ליאור לביא

-----

אי ודאות
אי הוודאות בתוכה אנו נמצאים בימי הקורונה, מייצרת שלל תחזיות, פרשנויות ותרחישים. ברובם -עגומים כמובן. הנה טעימה קטנטנה ולא מייצגת מדברי התחזיות בחו"ל: "על פי תחזית שפורסמה בסוף השבוע בארה"ב, "במועד כלשהו בספטמבר, בסתיו הקרוב, יש לצפות שמניין המתים מקורונה במדינה זאת יחצה את ה-200 אלף".
"על פי תחזית של גולדמן סאקס, שיעור האבטלה יזנק ל-25% ברבעון השני של השנה - רמה דומה לאבטלה בשנות השפל הגדול - לעומת תחזית קודמת של 15% (כבר עכשיו שיעור האבטלה בארה"ב עומד על סביב 15%). בסוף השנה שיעור האבטלה ירד לסביב 10%.
"דו"ח חדש של האו"ם צופה כי הכלכלה העולמית תתכווץ השנה ב-3.2%. "אנחנו מתמודדים כעת עם המציאות העגומה של מיתון עמוק שלא נראה מאז השפל הגדול", אומר הכלכלן הראשי של האו"ם אליוט האריס".
בתוך כך, אנו נכנסים בימים אלה ל'זמן אלול'; סתיו יהודי המבשר בכנפיו ימים של חשבון נפש, תשובה, תפילה וצדקה. מה מכל מה שעובר עלינו בחודשים האחרונים יכול לשנות את ימי אלול תש"פ? איך עבודת הנפש האישית יכולה להתעורר דווקא מתוך התקופה המשונה הזאת, שלא היה דומה לה במאה השנים האחרונות?

תמים תהיה
פרשת שופטים, המלווה בדרך כלל את פתיחת חודש אלול כוללת, בין השאר, את אחד הציוויים הייחודיים שיש מן הראשונים (רמב"ן) שראו בו אף מצוות עשה: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱ-לֹהֶיךָ" (יח, יג). לתמימות אין רייטינג גבוה במיוחד בעידן הטכנולוגי המתוחכם שאנו מצויים בתוכו.
התמימות נתפסת במקרה הטוב כנאיביות מעוררת חמלה ובמקרה הפחות טוב, כסוג של בטלנות וחוסר יעילות. ניתן לשמוע מדי פעם מבוגרים גוערים בילדיהם: 'אל תהיה תמים', 'החיים זה לא קייטנה', או דברים אחרים בסגנון הזה.
מהי אפוא תמימות וכיצד היא יכולה לסייע לנו לצלוח את התקופה הנוכחית?
בהקדמת הספר 'חובות הלבבות', הסביר רבינו בחיי אבן פקודה את התמימות כהתאמה בין הפנים והחוץ בעבודת ה': "וצריך שתדע, כי הכוונה והתועלת במצוות הלבבות הם שיהיו גלויינו וצפונינו (=הנגלה והנסתר) שווים ושקולים בעבודת ה', עד שתהיה עדות הלב והלשון והאברים שווה, ויצדיק כל אחד מהם את חברו ויעיד לו ולא יחלוק עליו ולא יסתור דבריו. והוא אשר יקראהו הכתוב תמים, באמרו "תמים תהיה עם ה׳ אלוהיך" (דברים יח ג)..." (הקמת הספר)
המילה 'תמים' מובנה אפוא - שלם. עובד ה' בשלמות הוא מי שתוכו כברו; מעשיו מחוברים ללבו ולבו שלם עם מעשיו. וכך גם תרגם האונקלוס - "שְׁלִים תְּהֵי בְּדַחְלְתָא דַּייָ אֱלָהָךְ" - שלם תהיה ביראתך את ה'. אלא שדברים אלה, הנכונים כשלעצמם, אינם מסבירים את ההקשר בו הובאו הדברים בפרשתנו.
הציווי על התמימות מופיע בהקשר רחב יותר - "כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם. לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים. כִּי תוֹעֲבַת ה' כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה ה' אֱ-לֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ. תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱ-לֹהֶיךָ" (יח, ט-יג).
מצוות התמימות נאמרת על רקע התרבות הכנענית עימה הולך עם ישראל להיפגש, שעסקה בדרכים שונות לחיזוי עתידות והשפעה מאגית על נתוני הטבע. כל אלה מוגדרים "תועבות הגויים ההם". מה כל כך מתועב בבקשה לחזות את העתיד ואיך היא קשורה בחוסר תמימות?

בפנים או בחוץ?
הנחת העבודה של החוזים למיניהם היא שהכול צפוי; המציאות נתונה, ולנו לא נותר אלא להיערך לקראתה - להתכונן למה שמצפה לנו מעבר לפינה. איך נוכל להתכונן לבאות שלא נחטוף יותר מדי או אולי אפילו נרוויח מכל הסיפור.
הגישה הזאת מאוד מתוחכמת, מלאה חכמה וטכניקה מבריקה איך להימלט מכל פגע. אלא שהעיקר חסר מתוכה - היא איננה רואה במציאות תגובה לרמתו המוסרית של האדם שנתון בתוכה, אלא מתייחסת אליה ברמה הטכנית - 'זה מה שעתיד לקרות ולנו לא נותר אלא להיערך טכנית כדי לא להיפגע'.
התמים לעומת זאת, רואה בכל הבא עליו סוג של קריאה לשינוי פנימי. המרחב החיצוני קשור ומחובר אצלו לעולמו הפנימי. לכן, כל התרחשות חיצונית היא מבחינתו קריאה לשינוי בתוכו פנימה.
כאשר אברהם אבינו מצטווה על ברית המילה נאמר לו "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" (בראשית יז, א), וכך פירש את הדברים הרמב"ן: "והענין... שיאמין בלבו כי הקב"ה לבדו הוא בעל היכולת בתחילה ובסוף, הוא היכול לעשות ולבטל. ולא ישמעו אל מעוננים ואל קוסמים או למנחש ומכשף, ולא יאמין שיבואו דבריהם על כל פנים, אבל יגזור בלבו שהכל ביד עליון העליונים..."
ישנו קשר הדוק בין עיסוק בתחזיות ובתרחישים להסחת הדעת מיצירת שינוי פנימי. כי אם הכול תלוי בגל הנוכחי או בזה שיבוא אחריו, לי לא נותר אלא להיכנס לכוננות ספיגה ותו לא. אך אם "הקב"ה הוא בעל היכולת בתחילה ובסוף, הוא היכול לעשות ולבטל", המוקד יהיה בעבודה הפנימית שלי מולו, ומה שיתרחש מסביב - יקבל מקום משני.
וכפי שרש"י תמצת בתמימות לשונו: "התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו". קבלה בתמימות איננה כניעה פסיבית אל מול כוח עליון, אלא עמדה המאמינה שהמצב החיצוני לא בא אלא כדי לעורר אותנו לשינוי פנימי. וזה העיקר.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן:

(133)