ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: שמות
פרשה נוכחית: וארא
פרשה הבאה: בא
 


"והיה מחניך קדוש"

הרב ערן טמיר

ציוויה של התורה להישמר מכל דבר רע דווקא בעת יציאה למלחמה, כנאמר (דברים כג י) "כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע" מעורר תמיהה. וכי לא תמיד יש להישמר מכל דבר רע? ומדוע ציינה זאת התורה דווקא בעת מלחמה?
מבאר הרמב"ן (במקום) שזמן יציאה למלחמה הוא זמן יוצא דופן. המתח הנפשי, הלחצים העצומים בהם נמצאים הלוחמים, העיסוק בהרג ובשפיכות דמים, ההיתר לאכול מאכלי איסור בשעת הצורך והיתרים נוספים בשעת המלחמה, יכולים להביא את האדם לשבירת מסגרות ושבירת המוסכמות שלפיהן הוא חי בשגרה. וכלשונו של הרמב"ן שם: "והנכון בעיני בעניין המצוה הזאת כי הכתוב יזהיר בעת אשר החטא מצוי בו. והידוע במנהגי המחנות היוצאות למלחמה כי יאכלו כל תועבה, יגזלו ויחמסו, ולא יתבוששו בניאוף וכל נבלה. הישר בבני האדם, טבעו מתלבש אכזריות וחימה כצאת מחנה על אויב, ועל כן הזהיר בו הכתוב 'ונשמרת מכל דבר רע".
על פי זה מסביר הרמב"ם (מו"נ ג מא) את הדינים המיוחדים המופיעים בפרשיה זו כמו הוצאת בעל קרי מחוץ למחנה, או הכנת מקום לעשיית צרכים מחוץ למחנה וכו', שמטרתם ליצור קדושה מיוחדת במחנה על מנת לאזן את הקלקולים המוסריים בשעה זו, וכלשונו שם (עמ' שעב): "כי ממטרות התורה הזו כפי שהודעתיך, הטהרה וההתרחקות מן הלכלוכים והטנופים ושלא יהא האדם כבהמות. ויש עוד במצוה זו חיזוק אמונה אצל הלוחמים בפעולות אלו כי השכינה שורה ביניהם, כמו שבאר בטעם הדבר, כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחנך, ושלב ענין אחר ואמר - ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך - להזהיר ממה שידוע ממיני השחיתות בין החיילים במחנות אם ארכה שהייתם מחוץ לבתיהם, לפיכך ציוונו יתעלה על מעשים המעלים על הלב השראת השכינה בינינו, כדי שנינצל מאותם המעשים, לכך אמר והיה מחנך קדוש, ולא יראה בך ערות דבר וגו'. ואפילו בעל קרי נצטווה לצאת מן המחנה עד שיעריב שמשו ואחר יבוא אל המחנה, כדי שיהא מושרש אצל כל אחד כי המחנה כמקדש ה', ואינו כמחנות הגויים לשחיתות ולפשע והזק הזולת ולקיחת רכושם ולא יותר, אלא מטרתנו אנו תיקון בני אדם לעבודת ה' וסדירות מצבם".
זו כוונת חז"ל שהזכיר רש"י (במקום) "ונשמרת מכל דבר רע - שהשטן מקטרג בשעת סכנה", דהיינו, בשעת הסכנה המוסרית במלחמה, השטן, הסטייה - מצויה יותר, ועל כן יש להישמר יותר.
כך גם מבאר הרב קוק (אורות מלחמה ב) את דברי דוד המלך בספר תהילים "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי", וכלשונו "אנו מסתכלים בדורות הראשונים, המסופרים בתורה, בנביאים ובכתובים, אותם הדורות שהיו עסוקים במלחמה, - והם הם הגדולים שאנו מתייחסים אליהם בידידות וגדולת קודש. הננו מבינים, שהזיק הנשמתי הוא היסוד... מלחמת קיומם, קיום האומה, מלחמת ד' היתה בהכרה פנימית. עזיזים היו ברוחם וידעו בעמך החושך לבחור בטוב ולסור מן הרע, 'גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע'."

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן:

(133)