האם אפשר לשמוח בלי תיקון המידות??

יש לנו הבנה ברורה שיש שתי דרכים לתקן ולרומם את האישיות שלנו: א. על ידי תיקון המידות שלנו” כלומר עבודה תודעתית של התעמקות” עבודה התנהגותית מוסרית” עבודה דרך הוכחות שכליות” וב. יש עבודה חווייתית” על ידי שחרור” על ידי הקשבה וחיבור לגוף מבפנים” על ידי הוצאת רגשות שליליים. האדם נברא ”בצלמנו כדמותנו”. כוח ה’צלם’ הוא היכולת לדעת ולהבין” וכוח ה’דמות’ הוא היכולת לצייר ולחוות. האישיות שלנו עוברת תיקון כשאנחנו עובדים עם שני הכוחות האלה.
עלינו להבין שהעבודה על המידות” כלומר העבודה התודעתית וההתנהגותית” היא עבודה הכרחית” אף שהיא חיצונית יותר. אני מבין שחשוב להיות אדם טוב” אני מפנים כמה חמור לכעוס. אני גם יכול לתרגל את הכול דרך התנהגות נאותה. אבל העבודה העמוקה יותר” העבודה הפנימית” היא העבודה עם הלא מודע” והיא עבודה חווייתית. קשה יותר ועמוק יותר לעורר את החום שבלב” לפַתח רוגע פנימי עמוק ואמתי.
לפני כמה עשרות שנים” האנושות החלה לטעום את הטעם של החוויה” דרך העבודה על הלא מודע” דרך הקשבה לגוף” דרך פירוש החלומות” דרך תנועה” דרך חוש הריח” דרך מגע וכד’. זו אמנם עבודה עמוקה ביותר” אבל חשוב להזכיר שבלי עבודה תודעתית” בלי עבודה של לימוד המוסר” בלי היישור המידותי החיצוני” לא נוכל לעולם להתעלות ובטח לא לשמוח.
כל התרבות המערבית – של הקניונים” הסמרטפונים” תרבות היופי – מבוססת על ניתוק מהחוויה הפנימית” שהכל יישאר רק חיצוני. התרבות המזרחית לעומתה” לא פחות מסוכנת. היא מציעה שהכל יעבור רק דרך החיבור” דרך החוויה” ההקשבה לגוף וכד’. אנשים מחפשים את מפתח האושר דרך עיסויים” דרך יוגה” דרך נשימות מעגליות ועוד. אנשים עושים סדנאות של שתיקה ממושכת כמה ימים ומאמינים שככה יגיעו לשמחה ולהתעלות” אך יהודים אינם יכולים להיתקע שם” הנשמה דורשת יותר” דורשת חיים ערכיים” חיים עם מעשים.
עם ישראל הוא אפוא עם מאוזן. הוא העם שמבין כי החוויה והתודעה הן שני כוחות שלא ניתן להפריד ביניהם וכל אחד מחזק את השני. למרות שהם עובדים בצורה הפוכה” הם התנאי לבניין קו האמצע.