ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: שמות
פרשה נוכחית: וארא
פרשה הבאה: בא
 


שמחה

הרב דוד לנדאו

המִלה הראשונה של פרשתנו היא: "והיה". יש על זה דברים ברורים של הגאון הקדוש בעל "אור החיים", רבי חיים בן עטר: אין "והיה" אלא לשון שמחה, ואין שמחה אלא "כי תבוא אל הארץ". כשבאים אל הארץ, זו שמחה. לעומת זאת, בחוץ לארץ: "ונתן ד' לך שם לב רגז" . ארץ חיינו עניינה שמחה, ומתוך כך שיא הארץ, מרכזיותה, עיקרה, ירושלים - עניינה שמחה ונחת רוח ונקראת "משוש לכל הארץ" , כי טבעה של ירושלים, שהיא משוש. שמחה בעליה לתורה, תורה מירושלים, אוירא דירושלים. אשרינו! והגויים מקנאים בנו. ישנה אצל חז"ל מסורת שמחוץ לירושלים היה אוהל שהיה משמש לברר חשבונות . האוהל היה מחוץ לירושלים, כיוון שלפעמים יש צער בבירור חשבונות. אם יש צער, אז לא בירושלים. כאן לא מקום של צער. כאן משוש, שמחה, נחת רוח, "עִבדו את ד' בשמחה" . לכן פרשתנו מתחילה במִלה זו: "והיה".
לקראת סיום הפרשה מופיעים דברי הברית, המסתיימים בקביעה האלוקית של מציאות העם הזה, בשייכוּת שלו לארץ הזאת. "אלה דברי הברית... מלבד הברית אשר כרת אִתם בחֹרב". "משנה תורה" הוא שינון, חזרה, על כל העניין של ישראל אורייתא וקודשא בריך הוא, וכל זה באופן יסודי תמציתי כללי. ומה היא הברית? בדברי חז"ל על ברכת המזון, מובא שהברית זו תורה. אומר משה רבינו: "על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית" . עיקר התורה זו תורה שבעל פה, "על פי הדברים"! בכתב קיימת אפשרות לזיופים. בעל פה - לא מזייפים! אומרים חז"ל, "וחיי עולם נטע בתוכנו", זו תורה שבעל פה. התורה חיה בקרבנו, בתוך כלל ישראל, בישיבות, ברבנות, בבתי הדין. כאן אין מקום לגויים, למדענים גויים, ולריקנים שבנו שנמשכים אחריהם. "תורת ד' תמימה" , כשהיא תמימה, היא משיבת נפש. ותורה שבעל פה נמשכת מתוך תורה שבכתב.
בתוך דברי הברית נמצא מקור לדין של עבודת ד' בשמחה. שיא העבודה הוא מתוך אהבה ודבקות, שייכוּת, הרמוניה ושמחה. זהו המצב האידיאלי: "אין שכינה שורה... אלא מתוך דבר שמחה של מצוה" . עבודת ד' בשמחה היא מצב פסיכולוגי עליון, בו "כל עצמֹתי תאמרנה" , וכמובן נדרשות מדרגות קודמות כדי להגיע לזה. יש מצוה של אהבת ד', ומצוה של יראת ד', אבל אין מצוה לשמוח בד': בכפייה ובפקודה אין מובן לשמחה. רק בתהילים מוזכר "עִבדו את ד' בשמחה", אבל אין לומדים משם הלכות. הרמז היחידי למידה זו נמצא בפרשתנו תחת ערימה של קללות, כמו מרגלית שאין לה שמירה אלא בקרקע: "תחת אשר לא עבדת את ד' אלהיך בשמחה ובטוב לבב" - דווקא מתוך הסיבוכים הנוראים מתגלית הפנינה העילאית הזאת .

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן:

(133)