ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: וארא
פרשה נוכחית: בא
פרשה הבאה: בשלח
 


להיות "ניצב"!

הרב ערן טמיר

'ניצבותם'-התייצבותם של ישראל לקראת כריתת הברית בינם לבין רבש"ע, כנאמר (דברים כט, ט-יא): "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם... לעברך בברית ה' אלוקיך ובאלתו אשר ה' אלוקיך כורת עמך היום" - צריכה בירור.
מה משמעותה של התייצבות זו, ומדוע היא נדרשת להופיע דווקא כעת בזמן כריתת הברית האלוקית-רוחנית בין הקב"ה לישראל?
מבאר אור החיים הקדוש: "אתם ניצבים לפני ה' - לפי שכל שהוא מרוחק מהקדושה, קומתו נמוכה וראשו שפלה. לזה אמר 'כי להיותם לפני ה' ניצבו ונשאו ראשם'."
הסבר - אחת הטעויות המחשבתיות-רוחניות והמעשיות המצויות באדם הרוצה להיכנס בברית עם ה' ולהתפתח מבחינה רוחנית ולקדש את שמו, היא ההשקפה הרוחנית הרואה באופן עקרוני בכישרונות החיים החומריים והמעשיים הנמצאים בנפש האדם, אויב מזיק ומפריע אשר יש לדכאו, לצמצמו ולהחלישו, ובכך להשפיל את נפשו-אישיותו עד כדי איבוד בטחונו העצמי, כדי לאפשר לממד הרוחני האלוקי שבו להופיע, ובכך להגיע כביכול לקרבת אלוקים, כדבריו של הרב קוק {(עין איה שבת ב' ט, פג)}: "ישנן הדרכות מוסריות (רוחניות, אשר מטרתן המדומה לקרב את האדם אל בוראו) כאלה, שבתכונתן הן מחלישות את כוח העוז של החיים (הטבעיים-החומריים)".
השקפה מוטעית זו נוגדת את רצון ה' האמיתי, החפץ בהוצאתם של כוחות חיים אלו מהכוח אל הפועל, בהגשמתם ובמיצויים על פי הכוונתה המדויקת של התורה, כהמשך דבריו: "ואלה הן לא לרצון לפי הציור של ההשלמה האמיתית, שאליה ראוי לערוג על פי מגמתה של תורת חיים... אמנם התכונות הנישאות העומדות ברום המעלה ממקור הקודש, הינן אלה שעוצמת החיים מפכה בהן, כוח המרץ הנפשי פועם בהן בכל ההוד והמילוי, ודוקא עם זה אור הקודש הוא המעדן אותן, ונותן בהן חן תפארתו... 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו', אוהביו אינם מטושטשי החיים ומדולדלי הכוח, חסרי... עוצמת כשרון החיים, שנכשלים כאלה, לפעמים יתראו כצנועים וטהורי המידות, אבל החולשה החיונית אינה האהבה האלוקית, שהיא בתכונה מלאה חיים ועוז, רק 'אוהביו הם כצאת השמש בגבורתו', שבכל מלוא זוהרו ורוב חומו, הוא פועל את מפעלי החיים והאור, ההפראה והברכה על מלוא עולם".
זו ההתייצבות שעליה ציוותה התורה בתחילת פרשתנו, 'ניצבות' האדם מישראל כפרט וככלל, העומד זקוף קומה עם כל כוחותיו הטבעיים, החומריים והמעשיים, שמח בהם, ומלא ביטחון ומתוך כך משתדל לממשם ולהגשימם. ניצבות זו מהווה את התשתית והקרקע שעל גבה ומתוכה יכולה להיכרת הברית האלוקית היציבה האמיתית והשלמה עם ה' ותורתו, כדבריו של הרב קוק (אורות, ישראל ותחיתו יג): "העליה המעולה בחיי המוסר (בניינו הרוחני של האדם) היא ההתיצבות הישרה בכל הכוחות (הטבעיים החומריים הנמצאים באדם)... ההתאמה המפוארה של כל נטיות החיים (הטבעיות-חומריות על כלל צדדיהן), עד שהשכל העליון (התורה) נמצא בתור גלוי עליון של סכום החיים כולם, וכל אשר מתחת לו הרי הם ענפיו המתפשטים ממנו".
ובמקום אחר כתב - "יסוד המוסר (הבניין הרוחני) הוא סידורם של כל הכוחות שיתאחדו למטרה היותר נעלה ורוממה (קידוש ה'), אבל בשום אופן לא יצא המוסר המתוקן על ידי הירוס הכוחות ומיעוט צביונם... על כן צריך (האדם) המאושר (האדם ה'מאשר' את עצמו, מלשון אישור, שעליו אמר דוד המלך - 'אשרי האיש'), להיות 'איש' במלוא מובנו - בריא ושלם, חש ומרגיש כל צדדי החיים (הטבעיים, החומריים, והמעשים) יפה יפה!".
(מובן הדבר שפעמים באופן מעשי ובשלב ביניים, נדרש מן האדם לצמצם ולהחליש, ולא לבטא בפועל את כוחותיו החומריים וכישרונותיו, אך בוודאי אין הדבר מהווה שיטה קבועה, וקל וחומר שאיננו האידיאל האלוקי העליון העומד ביסוד החיים ומטרתם).
עיקרון רוחני זה, המחייב את ניצבותו של האדם בישראל עם כל כוחות חייו החומריים, כדי שיוכל לקבל את התורה ולעמוד בברית עם ה' אלוקיו באמת ובשלמות, מבאר את שתיקתו הרועמת של רבש"ע ביום שהגיע עם ישראל להר־סיני טרם נתינת התורה, כמאמרם של חז"ל בגמרא (שבת פו, ב): "ובחד בשבא לא אמר להו ולא מידי משום חולשא דאורחא", וכהסברו של הרב קוק (עין איה שבת ב' ט, כב): "הקדושה העליונה היא הבעת החיים השלמים, בכל מילואם. העייפות כמו העצבות, היא מפריעה את ההתפשטות האצילית הרחבה והטהורה... העיף והיגע יוכל תמיד להיות לברות (לטרף) למתלעותיו של העמלק הרוחני, אשר לא ירא אלוקים. ויותר טוב שהרשמים, הקדושים בקדושה עליונה יתאחרו מעט עד אשר ישוב הכוח לעייף והחלש יוכל לומר גיבור אני, ויחוש את גבורתו - גבורת הגוִיה והבשר אשר עליהם תכונן גבורת הרוח והנשמה העליונה, את כסא כבודה. ובעת החולשה, שתוכל הרשימה להיות מזדייפת, לצייר שהמבוקש האלוקי האידיאלי היא אותה החולשה, רשלנות החיים ומיעוט צביונם, צריכים להניח לעייף... עד שיקבץ החיל, והכוחות הגופניים והנפשיים יחלו ללכת במסלולם האיתן והבטוח, אז יפול עליהם אור החיים האלוקים כרביבים עלי עשב, כטל מאת ה' על ניצנים ברוכי אל..."

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן:

(133)