להשתתף בצרת הציבור

(מתורתו של הרב אלישע וישליצקי זצ”ל)
“בזמן שהציבור שרוי בצער אל יאמר אדם: אלך לביתי ואוכל ואשתה” ושלום עליך נפשי… ושמא יאמר אדם: מי מעיד בי?… נשמתו של אדם היא מעידה עליו”.
לפי התיאור של חז”ל במשנה במסכת סוטה” תקופת הגאולה תהיה תקופה לא פשוטה ומלאת אתגרים וקשיים. מרכיב בסיסי בבניין הנפש של האדם החי בדורות הללו הוא ההשתתפות בצרת הציבור. “שלום עלייך נפשי”” זו אמירה שעניינה התחמקות וניתוק מהמצב הלאומי הכללי. אולי לא תמיד אמירה זו נאמרת ממש בפה” אך פעמים רבות היא יכולה לאפיין את ההתנהלות הנפשית הפנימית שלנו. בקשת השלווה והשקט החיצוניים גורמת לאדם לשקוע בתוך ד’ אמותיו ולדאוג רק לעצמו ולמשפחתו.
כך מלמד אותנו ר’ יהודה הלוי בספר ‘הכוזרי’: “כי היחיד בקרב הציבור הוא כאבר יחיד בכללות הגוף”. בתוך נשמתנו ישנה תביעה פנימית עמוקה להיות שותפים לציבור שאליו אנו שייכים בקשר של חיים.
לכן” לשאלתו של האדם “מי מעיד בי?” – מי בכלל יודע שהציבור לא מעניין אותי? התשובה היא נוקבת ועמוקה ביותר – הנשמה שלך!
אם תקשיב לעצמך” לנשמתך” תגלה את הצורך העמוק והאמת הגדולה שבשותפות והזדהות עם צרת הציבור.