ראש השנה במילואים
השנה רבים מרגישים את אווירת הימים הנוראים. ולא” לא רק בגלל קול השופר שהחל להישמע ויום הדין המתקרב. האתגרים שמספקים ימי הדין והתשובה השנה” בצל הקורונה” לא מפסיקים” ובכל פעם אנחנו מגלים עוד ועוד מצבים שלא היינו מעלים על דעתנו בימים כתיקונם. שאלות רבות שזורמות מכל עבר בנושא קיום מניינים מצומצמים” קיצור התפילות” תקיעה בשופר” מאמצים לארגן מקומות מוצלים” ועוד ועוד” ומעל הכול – איך חווים את רוממות הימים הללו בשנה שבה רוב ה’תפאורה’ לא נמצאת?
ידידי הרב אשר סבג” רב קהילה בעיר ראשון לציון” סיפר סיפור מופלא על ראש השנה דומה שחווה לפני כמה שנים כששירת במילואים” ומעשה שהיה כך היה:
“קיבלתי זימון למילואים ביישוב עלי זהב” בתקופה של חודש אלול וראש השנה. למותר לציין” שהמילואים האלו לא עשו טוב למצב הרוח” ובעיקר בגלל העובדה שממש חיכיתי לחודש אלול באותה שנה” כדי לנסות להשתפר בכמה תחומים” להתעלות מבחינה רוחנית” הייתי באותו הזמן בישיבה” וזהו זמן מיוחד במינו שאפשר ממש לטפס בו במדרגות רוחניות. אבל במילואים כידוע” כל הסיפור הזה לא אפשרי” אין כמעט מניין בכל יום” שלא לדבר על סליחות” ומה יהיה עם ראש השנה והחג והתקיעות המרוממות בישיבה?
הגעתי למילואים ובאמת אשר יגורתי בא” לא הצלחתי כמעט להתפלל אף תפילה במניין” גם ביישוב באותה תקופה לא היו כמעט דתיים” ולא היו מניינים באמצע השבוע” ואפילו בשבת בקושי היה מניין בערב.
הגיע ראש השנה” אחרי שחודש אלול נראה כך” וקבלתי כמובן את המשמרת של הלילה” להיות כמעט ער כל הלילה של ראש השנה.
בסוף המשמרת” הלכתי ישר לבית הכנסת של היישוב” חצי ער חצי ישן” ושם זכיתי להשלים מניין לתפילת שחרית” היה שם בעל תשובה שניהל את המניין” ושאל אותי אם אני יודע לתקוע? אמרתי לו שכן” הוא אמר שעדיף שאני אתקע כי הוא לא כל כך יודע איך תוקעים. ותקעתי להם מאה תקיעות.
חזרתי למוצב” ישר למיטה” ובדרך תופס אותי המ”פ עם השופר ביד” ומתחנן שאתקע לו גם בשופר” תקעתי עוד מאה תקיעות גם למ”פ ועוד כמה חיילים.
נכנסתי למיטה” ולפני שהספקתי להירדם” כבר באו לקרוא לי כמה חיילים שירדו משמירה וביקשו גם הם שאתקע להם בשופר” ושוב תקעתי מאה תקיעות.
אני חייב לומר שמעולם לא תקעתי כל כך טוב” ולא התפספסה לי אף תקיעה!!!
הכל יצא חלק למהדרין” נזכרתי בסיפור הזה כי לא מזמן ראיתי את המ”פ שלי לשעבר” היום הוא כבר אל”מ במילואים” והוא אמר לי “סבג עד היום אני זוכר את התקיעות שלך בר”ה בעלי זהב”.
ראש השנה בעלי זהב לימד אותי לקח חשוב ביותר” לפעמים ההתעלות האמיתית והקרבה לקב”ה לא נמצאת דווקא במקום מסוים או בפעולה מסוימת” בכל מקום אפשר להיות קרוב לה'” בכל צורה…”.
בזאת אני בוטח
הסיפור המקסים הזה האיר לי מחדש דברים שמו”ח הרב אלישע וישליצקי זצ”ל היה נוהג להזכיר בכל שנה בתקופת הימים הנוראים. במזמור “לדוד ה’ אורי וישעי” (תהלים כז) אשר נוהגים לומר בימים אלה” אומר דוד המלך את המילים: “אם תחנה עליי מחנה לא ירא לבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח…” ועל כך היה מזכיר את דברי השפת אמת: “שכל שיש לאדם מלחמה מכלל כי יש לו כח להילחם. שעל ידי המלחמה עצמו רואה שיש לו במה לבטוח” (שופטים תרל”ד ד”ה כי תצא)” “שכל המלחמות של בני ישראל ממנו יתברך הם נשלחים לטובתנו. וזהו שכתוב תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח פירוש במלחמה זו עצמה” (שם תרמ”ה ד”ה בפסוק).
לפעמים” מרוב הרגל” אנו שוכחים שהמלכת ה’ היא לא האווירה בלבד” לא החוויה המיוחדת והמנגינה של התפילות. המלכת ה’ היא בראש ובראשונה קבלת המשימה והמטלה שהופקדה בידינו. את המשימות לא תמיד אנו בוחרים. לפעמים אנו נזרקים לסיטואציה ולנו לא נותר אלא לבחור האם להמליך את ה’ באותו מצב או להתמרמר ולהתבאס על כך שהתוכניות שלנו לא יצאו אל הפועל.
השפת אמת מלמד אותנו בדברי דוד המלך את השיעור הכי יסודי לראש השנה: לא משנה באיזה מצב את או אתה נמצאים; תקועים בבידוד” מתפללים ביחיד” נמצאת בבית עם הילדים ולא יכולה להגיע לשמוע אפילו חצי תקיעה בשופר” נמצאים במוצב נידח או בכל מצב לא נוח אחר; “בזאת אני בוטח”! בכך שזאת המשימה שהטלת עליי ובתוך המצב הסבוך הזה אתה מאמין שאוכל לגלות את הטוב המסתתר שמחכה לי. שנזכה להמליך את ה’ השנה בכל מקום ובכל מצב שניקלע אליו. שנה טובה ומתוקה!
