ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: שמות
פרשה נוכחית: וארא
פרשה הבאה: בא
 


הקדמות 'לחם יהודה' ו'גידולי תרומה': מסירות נפש להגדלת התורה בצל שריפת התלמוד

נתן קוטלר


שריפות התלמוד היו אסון לאומי לעם ישראל. באותם ימים הספרים היו יקרי מציאות ולכן המשמעות של שריפת הספרים היתה הרס עולם התורה כפשוטו. לאחר שריפת התלמוד בפריז, המהר"ם מרוטנברג כתב קינה מיוחדת שנוהגים לומר אותה עד היום בתשעה באב: "שַׁאֲלִי שְׂרוּפָה בָּאֵשׁ לִשְׁלוֹם אֲבֵלַיִךְ הַמִּתְאַוִּים שְׁכֹן בַּחֲצַר זְבֻלָיִךְ... אֵיכָה נְתוּנָה בְּאֵשׁ אוֹכְלָה תְּאֻכַּל בְּאֵשׁ בָּשָׂר וְלֹא נִכְווּ זָרִים בְּגַחֲלָיִךְ... עוֹד תִּגְזוֹר לִשְׂרוֹף דָּת אֵשׁ וְחֻקִּים וְלָכֵן אַשְׁרֵי שֶׁיְּשַׁלֶּם לָךְ גְּמוּלָיִךְ". ובעקבות שריפות התלמוד באיטליה, רבי עמנואל בן יקותיאל בנונטו, שבכלל התלמודים שנשרפו נשרף גם התלמוד האישי שלו, כותב בסוף הקדמתו לספרו 'לוית חן': "אני הגבר ראה עני שרפת תלמודי. קרעתי את מעילי ואבכה במר נפשי... משוש לבי ושמחתי / מצודתי סגלתי. מצאוהו שרפוהו / רפואה אין למכתו".
כתיבת הספר מחדש מתוך הזיכרון
רבי יהודה בן שמואל לירמה [=להלן: רבי יהודה] מספר בהקדמת ספרו 'לחם יהודה' שבראש השנה של שנת שי"ד, מלכות רומי גזרה על שריפת התלמוד בכיכר קמפו די פיורי שברומא: "ובראש שנת כִּי הֵמַר שַׁדַּי לִי (ע"פ רות א, כ) גזרה מלכות רומי בכל מלכות אדום ושרפו התלמוד והאגדות והתלמוד של ה"ר יעקב בן חביב ז"ל (עין יעקב)".
כחודש וחצי לאחר מכן שרפו השלטונות את התלמוד בונציה ובערים נוספות ברחבי איטליה. רבי יהודה מספר שבאותו הזמן היה סִפרו 'לחם יהודה' בבית הדפוס עם 1,500 עותקים וכולם נלקחו לשריפה. הוא ממשיך ומספר שלא נשאר לו אפילו העתק אחד מהספר "ובחדש מרחשון כשמו כן הוא גזרו בויניציאה ושרפו התלמוד והאגדות הנז' וגם הרב אלפסי והמשניות ביום שבת קדש ובתוכם שרפו כל ספרי שהדפסתי שהיו אלף ות"ק ספרים (1,500) כאותן שהפסדתי והם כל מה שהיה לי בויניציאה ולא נשאר לי מן הדפים ההוא ולא מן ההעתק אפילו עלה אחד לזכרון".
רבי יהודה מספר שהוא נאלץ לכתוב את כל הספר מההתחלה מתוך הזכרון, אך בסופו של דבר לאחר שכתב כבר חלק הצליח להשיג עותק אחד חרוך של ספרו שניצל מן השריפה. הוא כותב שהרגיש סיעתא דשמיא גדולה שהספר שכתב מחדש, היה אפילו מוצלח יותר מאשר הישן "והוכרחתי לחזור ולכותבו מדעתי כבתחלה ואחר שכתבתי ממנו שלשה פרקים מצאתי ספר אחד מן הדפוס ביד גוים שלקחו אותו מעל האש וקניתי אותו בדמים יקרים וראיתי מתוכו שזכני השי"ת ועשיתי השני יותר בשלמות מן הראשון".
ניתן לראות את ההשלכות משריפת התלמוד בסיפורו של בעל 'גידולי תרומה':
כתיבה במיעוט ספרים
רבי עזריה בן אפרים פיג'ו [=להלן רבי עזריה] מספר בהקדמת ספרו 'גידולי תרומה' שכאשר היה רב צעיר של העיר פיזה החליט לכתוב פירוש על ספר התרומות, אולם הספר לא היה בידו "אך בעונותי הייתי חסר ממנו, כאשר חסרו לי אז כמה ספרים אחרים עיקריים". רבי עזריה כתב לידידו שהיה מחשובי הרבנים בוונציה שישלח לו את ספר. אולם רבי עזריה ידע שמי שירצה לכתוב פירוש על ספר התרומות יצטרך גישה לכל התלמוד ולספרי האחרונים המביאים את דברי הראשונים "ואני בעניי הייתי חסר כל טוב על בלי היות לי כי אם גמרת קמא ושבועות ונזיר, וכן איזה ספר מהמחברים האחרונים ולא העקריים שבהם". החוסר בספרים ובמיוחד במסכתות התלמוד נבע משריפות התלמוד באיטליה בשנים שקדמו לו.
אך רבי עזריה לא התייאש, הוא היה נחוש בדעתו ללמוד וללמד למרות התנאים הקשים שהיו בתקופתו ומיעוט הספרים שהיו ברשותו: "ועם כל זה נשענתי על רחמיו יתברך הוא יגמור בעדי להמציא לפני כל המצטרך, וגמרתי להתחיל על כל פנים במצוה ומן השמים יסייעוני להביאה לידי גמר טוב". הוא לא היה יכול לכתוב פירוש על כל השערים בספר התרומות עקב מיעוט הספרים שהיו בידו ולכן החליט לכתוב רק על החלקים הקשורים למסכתות שהיו לו בתקוה להשלים את כל השאר כשישיג ספרים.
רבי עזריה מעיד על עצמו שקיבל סיעתא דשמיא מופלאה, שה' זימן לידיו את כל הספרים שהיו נצרכים לו "ועיני ראו והביטו נפלאות מתורת השגחתו יתברך הפרטית, כי על ידי קצת השתדלות שהייתי עושה היה מזמין לידי מזמן לזמן איזו מסכתא, אם בהשאלה מהעיירות הקרובות ואם באופן אחר, וכיוצא בזה איזה ספר מהספרים החשובים. וכפי מה שהיה מזדמן אצלי הייתי כותב בשערים בסרוגין הנה ואחד הנה, פעם בהקדים המאוחר ופעם באחור הקודם".
מסירות נפש מביאה לידי סיעתא דשמיא
רבי יהודה לירמה ורבי עזריה פיג'ו גילו מסירות נפש להגדלת והאדרת התורה כנגד כל הסיכויים ולמרות שריפת התלמוד. רבי יהודה לא התייאש אף ש-1,500 מספריו נשרפו ולא היה לו אפילו עותק אחד, אלא הוא התחיל לכתוב את הכל מהתחלה. ורבי עזריה לא התייאש למרות שהיו לו רק שלוש מסכתות, הוא החליט לכתוב את פירושו על ספר התרומות לפי המסכתות שהיו בידו ולאט לאט השלים את החסר. בזכות מסירות נפשם, זכה כל אחד מהם לסיעתא דשמיא מופלאה. רבי יהודה הצליח לסיים חצי מספרו 'לחם יהודה' מתוך זכרונו ואז בדרכים מופלאות השיג את שאר הספר המקורי, ובסופו של דבר מעיד שהספר החדש שכתב היה טוב יותר מהקודם. רבי עזריה קיבל סיעתא דשמיא מיוחדת שבדיוק הספרים שהיו נחוצים לו נזדמנו לו בהשתדלות ובניסי ניסים.
לתגובות: hakdamotlaemunah@gmail.com


תגיות: סידרת 'הקדמות לאמונה'



מאמרים נוספים מעלון פרשת האזינו תשפ"א:
אשריכם ישראל - הרב דב ביגון
תשובה בצל הקורונה - הרב שלמה אבינר
שירה של כיפורים - הרב חגי לונדין
בין חרדה לביטחון - הרב ערן טמיר
השיבנו אבינו לתורתך - הרב יורם אליהו

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן:

(133)