ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: שמות
פרשה נוכחית: וארא
פרשה הבאה: בא
 


דירת קבע ודירת עראי

הרב יורם אליהו

על הפסוק "בסוכות תשבו שבעת ימים" (ויקרא כג ) דרשו חז"ל (סוכה ב): "סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה". ומניין לומדים זאת? "אמר רבא דאמר קרא: 'בסכות תשבו שבעת ימים' אמרה תורה - כל שבעת ימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי" - ועד עשרים אמה אדם עושה דירתו ארעי ולמעלה מכך זו דירת קבע. בציווי על הסוכה נאמר (ויקרא שם): "בסוכות תשבו שבעת ימים, למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים", וצריך להבין מה הידיעה שאנו צריכים לדעת וללמוד מהישיבה בסוכה, מהישיבה בדירת העראי הזו, ומדוע דווקא בצאתנו ממצרים הושיב אותנו ה' אלוקינו בדירת עראי כזו, וכי לא היה טוב יותר אחרי כל היסורים והעינויים שעברנו במצרים להושיבנו במקום נאה יותר?!
מרן הרב קוק מבאר שכוונה עליונה היתה ולימוד גדול בא ללמדנו מלכנו: "כי היא באה להורות, לדעת כי רק כמו אוהל ארעי חיי האדם", ובמהרה הוא עלול לעבור "או אל מרומי מעל או ח"ו אל עמקי תחת, לזאת באת לנו להורות כי נעזוב משכנותינו ונשב בסוכות באהל עראי, ועל כן חיוב הסוכה בדרך ארעי דווקא, ואם היו למעלה מעשרים אמה, פסולה להורות כי לא ירד הגבר להשתקע הנה רק לגור פה עלי אדמות, על כן מן המוסר לעזוב המותרות מטובות העולם הזה כיון שאינם תכליתיות" (ירח האיתנים עמ' רפז).
והרב ממשיך ומבאר שזו היתה גם "כוונת השי"ת שהושיב את ישראל בסוכות ביציאה ממצרים להורות בעת יסדם כי לא זה התכלית לקבע בקביעות כי אז עלול האדם לחשוב, בציור רעיונו שאין עולם אלא אחד, עלול האדם לחשוב שזה מרכז החיים, והישיבה בדירת עראי מלמדת שאתה בעצם ארעי כאן ונכון לך מקום קבע בעולם הבא ולשם אתה צריך לכוון את מעשיך ותכליתך". בהקשר זה הביא מו"ר הרצ"י זצ"ל את הסיפור המפורסם על החפץ חיים שבא אליו אורח מחו"ל לבקרו, האורח ששמע על גדלותו של הח"ח היה בטוח שהח"ח גר בבית מפואר וכו', והנה כשנכנס לביתו, התבונן בכלי הבית ושאל בתימהון: איה הם הרהיטים של כבודו? שאל אותו הח"ח: והיכן הרהיטים שלך? חייך האורח ואמר: הלוא ידוע לרבנו כי אני רק גֵר בארץ, לא כאן ביתי, אני אורח כאן. ענה לו הח"ח: להוי ידוע לך שגם אני אורח כאן (בעוה"ז), ולשם מה אני צריך רהיטים? (שיחות הרצ"י מועדים ח"א עמ' 127).
ולחיזוק העניין הזה מוסיף הרב קוק ומסביר, "שלכן ציוה ד' לחוג חגנו ביום הקדוש בעת חג האסיף", כי כאן מצוּוה האדם להתבונן בביטול העוה"ז, שדווקא בראותו את תבואתו, את עושרו, הוא עלול לחשוב שזו מטרת העוה"ז "על כן הֵביננו מלכנו בזה לבל נטעה באלילי כסף ואלילי זהב - ורק אם טוב המעשים ותורה בידו אז יצלח נצח" (ירח האיתנים עמ' רצא).
ובזה אפשר להבין מדוע הסוכה נחשבת כמבצר הגנה, כמקום שמור ומוגן, והרי היא כל כך פרוצה ושתי דפנות וטפח כבר כשרים הם ואיך הם יכולים להיות מבצר נגד כל צר ואויב? "אלא שדבר ד' הוא המחזק ומבצר את מחיצותיה, ואין בכוחם של כל כלי יוצר לפרוץ את החומה הבצורה של חוקת התורה של דבר ד'."
הסוכה היא אם כן לימוד לדורות; "חוקת התורה כוחנו היא, חוסננו היא, והיא מעמידה אותנו (על האמת והתכלית של החיים) וממילא בה אנו חיים וקיימים לעד" (מועדי הראיה צה).

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן:

(133)