יש לעיין כיצד יתכן שלנוח” האדם היחיד בתורה הנקרא ‘איש צדיק תמים'” היה בן רשע כחם” אשר גילה ערוות אביו.
כיצד זה נכשל נוח בצורה חמורה כל כך בחינוך בנו?
שאלה זו אינה תמה בנוח” אלא מתעצמת אצל אבותינו הקדושים” אברהם ויצחק” אשר בניהם יצאו לתרבות רעה.
ולהבדיל” גם יעקב אינו רווה נחת משמעון ולוי (הצדיקים)” וכן בני דוד מלכנו אבשלום אמנון ואדוניה” ובנו של חזקיה המלך מנשה” ועוד.
קדם לנוח” בנו של אדם הראשון” קין” הרוצח הראשון” אשר נראה שגם אביו” אדם הראשון אשר נוצר בידי הבורא עצמו” לא הצליח בחינוך בנו.
יתרה מכך. לא די שבניהם לא הלכו בדרכם” אלא שלא מצינו שהאבות הצדיקים האשימו את עצמם בכך שבניהם סרו מן הדרך.
יש ללמוד מכך מסר משמעותי עבורנו כהורים.
אם האם והאב התרשלו בתפקידם כהורים” לא לימדו תורה ולא עודדו אוירה של יראת שמים בביתם” לא הציבו יעדים ולא קבעו גבולות בבית” אז אמנם לפעמים בניהם יוצאים לתרבות רעה בשל התרשלות זו. לפעמים ההורים לוקחים חלק בכשלון הבנים והבנות. במקרה זה” אכן על ההורים לעסוק בתשובה על כך שלא חינכו את ילדיהם.
אולם מאידך” אם ההורים עשו מה שהם יכולים כדי לחנכם” והשקיעו מה שראוי להשקיע בכך” והבן או הבת הגדולים בחרו למרות זאת לסור מן הדרך” אזי אל להם להורים להאשים את עצמם” אלא לקבל את העובדה שלילדינו הבוגרים יש בחירה חופשית להצדיק או להרשיע” ולבחור את דרכם. יש אלוה בשמים” אשר מנהל את העולם לא רק דרכנו.
אין ספק שאבותינו ואמותינו הצדיקים והצדיקות בתנ”ך” עשו כל שביכולתם לחינוך ילדיהם.
על כן” כאשר אחד הילדים סר מן הדרך” ההורים לא ראו בזה כשלון פדגוגי שלהם אלא החלטה אוטונומית של הילד. הם הרבו להתפלל” לנסות להשפיע על הילד” אך לא האשימו את עצמם בבחירותיו.
גם אנו” ראוי שנדע להבחין היטב בין האחריות שלנו כהורים” ובין היות הבן הבוגר בוחר בעצמו.
גבולות האחריות שלנו” חשובים לא רק למען בריאות הנפש” ולא רק משום שזו האמת” אלא גם כדי שנוכל להמשיך להיות בקשר עם הבן או הבת אשר סרו” להאמין בהם ולחזק אותם” ללא רגשות אשמה מיותרים אשר סותמים את הבארות ההוריים.
