ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: וארא
פרשה נוכחית: בא
פרשה הבאה: בשלח
 


סידרת 'הקדמות לאמונה' - הקדמת הנצי"ב לספר בראשית: 'לשם שמים' צריך להיות באמת "לשם שמים"

נתן קוטלר


מאת: נתן קוטלר

"נאמר שכל מעשיך צריכים להיות 'לשם שמים'. ומה פירוש "כל מעשיך"?
ללמדך שאפילו המעשים הנעשים 'לשם שמים' צריכים להיות 'לשם שמים'".
(רבי מנחם מנדל מקוצק)

מסופר שהיתה מחלוקת בין רבי יוסף דב בער סולוביצ'יק והנצי"ב על הדרך הנכונה ללימוד בישיבת וולוז'ין. דרכו בלימוד של רבי יוסף בער היתה פלפול, חידוד וחריפות "עוקר הרים" ואילו דרכו של הנצי"ב היתה בקיאות בפשט וסברא ישרה "סיני". תלמידי ישיבת וולוז'ין נתחלקו לשניים, חלק אחד העדיף ללמוד בדרכו של רבי יוסף בער והחלק השני העדיף ללמוד בדרכו של הנצי"ב. בסופו של דבר גדולי ישראל הכריעו שמשפט הבכורה של ראש הישיבה הוא לנצי"ב ורבי יוסף בער עזב את הישיבה.
מחלוקת זו היתה לשם שמים ולכבוד התורה ושררה אהבה וכבוד ביניהם. ולכן נכדתו של הנצי"ב השתדכה עם בנו של רבי יוסף בער, ר' חיים סולוביצ'יק. הנצי"ב ורבי יוסף בער רקדו ביחד בחתונתם ובזאת הם הלכו בדרך של בית הלל ובית שמאי שהמשנה מעידה עליהם שמחלוקתם היתה 'לשם שמים' ולכן "לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי, ללמדך, שחיבה וריעות נוהגים זה בזה, לקיים מה שנאמר: 'וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ'".
סיפור זה משתקף בפתיחתו המפורסמת של הנצי"ב לספר בראשית. הנצי"ב מנתח את אחד הגורמים המרכזיים לחורבן בית המקדש השני שלצערנו עדיין לא הגיעו לתיקונם, והוא מלמדנו את הדרך הישרה לנהל 'מחלוקת לשם שמים'.
תקופת בית שני: פגיעה בזולת "לשם שמים"
חז"ל אומרים על אנשי בית שני "אבל מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חנם" (יומא ט, ב). איך ייתכן שאנשי בית שני שעסקו בתורה במצוות ובגמילות חסדים, ייכשלו בשנאת חינם?!
הנצי"ב מסביר ששנאת החינם של אנשי בית שני היתה קנאות אידיאולוגית 'לשם שמים' כלפי כל מי שהלך בשיטה אחרת בעבודת ה': "מפני שנאת חנם שבלבם זה את זה חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס. ובא עי"ז לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה ולכל הרעות שבעולם עד שחרב הבית".
הנצי"ב מוסיף "שהקב"ה ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאלו אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם ולא בעקמימות אע"ג [=אע"פ] שהוא לשם שמים דזה [=שזה] גורם חרבן הבריאה והריסות ישוב הארץ".
לאור דברי הנצי"ב נמצאנו למדים כי התעטפות באצטלה של 'לשם שמים', כשהיא אינה ישרה, עלולה להביא להצדקת מעשי אלימות וסופה להביא לחורבן.
'לשם שמים' אמיתי הוא כאשר אוהבים את הבריות
הנצי"ב כותב "וזה היה שבח האבות שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה' באופן היותר אפשר, עוד היו ישרים. היינו שהתנהגו עם אומות העולם אפילו עובדי אלילים מכוערים, מכל מקום היו עמם באהבה וחשו לטובתם באשר היא קיום הבריאה".

רבי יצחק מוורקא שואל: "מהי הבחינה ליהודי לידע אם הדרך לעבודת השם שהוא הולך בה היא הדרך הנכונה?" הוא משיב "הבחינה היא אהבת ישראל. אם רואים שדרכו בעבודת השם מגבירה בלבו אהבה לבריות, סימן שדרכו היא דרך ישרה, ואם לאו - לאו!". המבחן לדרך הישרה בעבודת השם הוא האם הדרך מובילה לאהבת חינם או חלילה לשנאת חינם.

מהו 'כלל הזהב' לדעת האם המחלוקת היא באמת 'לשם שמים'?
מחלוקת מתוך אהבה וכבוד
הרב אייבשיץ כותב "בזאת יוודע אי המחולקים ובעלי ריבות הם זולת הדבר שנחלקו בו ומנגדים זה לזה הם אוהבים גמורים בלב ונפש זהו אות שמחלוקתם לשם שמים אבל אם הם אויבים ונוטרים שנאה זה לזה ע"י מחלוקת. זהו שלא לשם שמים ויתייצב השטן בתוכם.
וזהו הסימן מסרו לנו חכמי משנה איזה מחלוקת שהיא לשם שמים כי בכל מחלוקת אומרים שהיא לשם שמים ואמרו כמחלוקת שמאי והלל שאהבו זה את זה וכבדו זה את זה. הנאהבים ונעימים זהו אות שמחלוקת לשם שמים, אבל במחלוקת קרח ועדתו שהיו נוטרים איבה ושונאים וכמעט יסקלהו למשה וכדומה זהו שלא לשם שמים" (יערות דבש ח"ב עמ' מג, ב).
ובכן, אם המחלוקת נשארת עניינית בלבד ואינה גולשת להאשמות אישיות, ובעלי המחלוקת אוהבים ומכבדים זה את זה, זהו הסימן שהמחלוקת היא באמת 'לשם שמים'. אך ברגע שהמחלוקת נהפכת להיות אישית ומזלזלים במי שאנו חלוקים עמו, גלוי וידוע שהמחלוקת אינה 'לשם שמים'.
מהי בקשתו של הקב"ה?
כשאנו אומרים שיש לאהוב ולכבד את מי שאנו חלוקים עמו, אין זה אומר שאנו לא צריכים להילחם בעד האמת שאנו מאמינים בה. אדרבה, עלינו להילחם בעד האמת שלנו, אך עלינו להיזהר שלא לפגוע או לזלזל באלו שאנו חלוקים עמהם. כפי שהדריכנו הרב קוק "ואם שאנחנו מתאמצים ללחום בעד אותם בדברים הקרובים לרוחנו, צריכים אנו שלא להיות מכורים בידי רגשותינו, ולדעת שגם לרגשות ההפוכות משלנו יש מקום רחב בעולם, ואלוקי הרוחות לכל בשר את הכל עשה יפה בעתו. ורעיון זה, אע"פ שלא ימנע אותנו מלהילחם על הקודש והיקר לנו, אבל ימנע אותנו מליפול ברשת הקטנות הזילות והקפדנות" (אגרות הראי"ה ח"א, שנד).
וכך אמר להם הקב"ה לישראל: "בני אהובי, כלום חסרתי דבר שאבקש מכם? ומה אני מבקש מכם, אלא שתהיו אוהבין זה את זה ותהיו מכבדין זה את זה ותהיו יראין זה מזה" (אליהו רבה סוף פרק כח).
לתגובות: hakdamotlaemunah@gmail.com

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן:

(133)