ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: וארא
פרשה נוכחית: בא
פרשה הבאה: בשלח
 


באה "מנוחה" ליגע...בנישואין?!

אסתר אברהמי

במוצאי שבת קיבלתי מייל מתחיה (שם בדוי). לאחר שקראתי, ביקשתי את הסכמתה לפרסם (בשינויי פרטים מזהים):
"...אני קוראת קבועה של המאמרים שלך, למרות שבגילי ובמצבי הם לא משמעותיים בשבילי. אני נשואה ארבעים שנה והזוגיות שלנו אבודה. סתם מתעניינת. היו פעמים שהרגשתי החמצה נוראית על שלא ידעתי ולא למדתי את מה שאת כותבת. הפעם אני מגיבה למאמר שכתבת שאפשר להתחיל כאילו מבראשית וכתבת שאפילו יכול להיות יותר טוב. לדעתי, את משלה את בני הזוג שיצליחו לבנות זוגיות מחודשת. באמת, איך אפשר אחרי שנים רבות של הרגלים ושל רגשות שליליים?!
אני משערת שאת עוד צעירה יחסית ויש לך אנרגיות לשינויים ולתקווה. אבל בואי ותהיי ריאלית. אני יכולה לומר לך מניסיון שזה לא פייר לטפח בהם תקוות שווא. בזמנו הלכנו ליועצים ולמטפלים ושום דבר לא עזר. ואם כבר התקדמנו במשהו, חזרנו להרגלים האוטומאטיים שלנו והתייאשנו. אני רוצה לומר לך שאמנם התעייפנו, אבל עכשיו די נוח לנו. מי צריך את ניסיונות הסרק האלה??סתם בזבוז אנרגיה וכסף. כבר כמה שנים שהבנו ששום דבר לא יעזור ואנחנו היום דווקא חברים די טובים. לכל אחד יש חדר משלו, חדר שירות, לבעלי יש מטבחון במזווה, בסלון יש מספיק מקום, כך שכל אחד חי את חייו בשקט. לכל אחד יש חשבון נפרד בבנק וסיכמנו שאת חשבונות המים, החשמל וכו' נחלק בינינו בשווה. בשבתות אנחנו אוכלים ביחד בעיקר כשהילדים נמצאים, כדי שייראה ויהיה לנו נחמד. אפילו לאירועים משותפים יצאנו ביחד, כי זה משתלם לנו ואנחנו נראים יפה בעיני החברה. עכשיו בתקופת הקורונה קצת קשה לנו עם הלבד- ביחד באותה דירה כל הזמן, אבל אנחנו משתדלים להיות עסוקים, כל אחד בענייניו. הגיע הזמן אחרי שנים ארוכות וקשות לחיות בשקט ולנוח..."
..............
בגילאים כאלה, לאחר שנות נישואין ארוכות ומתישות, ישנה השלמה עם אובדן החלום הזוגי. זה השלב שמעדיפים מתוך ברירת המחדל לנוח ולהרגיש נוח עם הפער שנפער בין בני הזוג, בתואנה שעשינו את שלנו: סיימנו לגדל ילדים, סיימנו לעבוד, התעייפנו והגיע הזמן לנוח. תחושות כאלה קיימות בדרך כלל, מתוך ההנחה המוטעית שבאנו לעולם הזה, כדי לגדל ילדים, לאפשר את כל צורכיהם ובזה הסתיים תפקידנו. אם כך, מה ההבדל בין בני אנוש לבין בעלי החיים? מה מותר האדם מן הבהמה?
לזוגיות יש מטרה בפני עצמה, לחבר את שני חלקי הנשמה שירדה לעולם כאיש וכאשה. העשייה בכל תחום מתחומי החיים, מבניית בית וגידול ילדים ועד עזרה, עבודה וניקיון וכד', אלה מצבים שעשויים ליצור חיבור זוגי. הזוגיות היא הציר שסביבה מתנהלים כל החיים.
כאשר הילדים עוזבים את הקן, מתגלה ממד חדש. זה הזמן שבני הזוג שעבדו במהלך חיי הנישואין על חיבור זוגי, נהנים מפירות עמלם ומעצימים את אהבתם ביתר עוז, דווקא מתוך עולמם המשותף שנבנה במשך שנות נישואיהם.
אני משערת שתחיה כמו זוגות רבים וטובים, רצתה בכל מאודה זוגיות אוהבת ומרגשת. היא כותבת שהצטערה שלא למדה על זוגיות. המצב הנוכחי של נוחות טכנית בינה לבין בעלה נוצר כנראה מחוסר תקווה לשינוי. חיים כאלה הם חיי נוחות ללא נינוחות וללא חיבור. כלפי חוץ, נראה שכאילו טוב להם. ציפייה מתמדת לתקווה שאינה מגיעה, ("תוחלת ממושכה מחלה לב", משלי) שוחקת, מכאיבה ומכבידה על ניהול חיים תקינים. כמו תחיה, ישנם זוגות שכדי לא לחוות את הכאב המתמיד בחוסר הרגשי, משכנעים את עצמם שטוב להם. חיים אלה עלולים להיות מלווים במועקה מוסתרת, עקב אובדן הזוגיות. מפני שהנשמה אינה מקבלת את מזונה הרגשי הראוי לה. הנשמה משדרת מצוקה ע"י המועקה, כדי שבני הזוג ייצרו שינוי חיובי.
.............
אמרתי לתחיה שאם המאמר נגע בה, אולי אפשר לראות בזה סימן שקיימת בתוכה מוטיבציה לשינוי זוגי כל שהוא. דווקא עכשיו, מתוך הנוחות הטכנית ומחוסר ציפיות מוצהרות, ניתן להתבונן מחדש על מערכת היחסים ולעורר את השושנה לקראת דודה באהבה ולהגיע לנינוחות ואולי גם לחדש ימים כקדם...

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן:

(133)