מאת: נתן קוטלר
ראש ישיבת טלז” הרב יוסף ליב בלוך זצ”ל [להלן: המהרי”ל] נתן אמון רב בתלמידיו ופעל להעצים את הדימוי העצמי שלהם. מסופר שהמהרי”ל הנהיג בישיבה בחירות דמוקרטיות ועודד את התלמידים לבחור מביניהם “ועד בני הישיבה” שייצג את התלמידים כלפי ההנהלה ודאג לענייניהם. זה היה כמובן חידוש גדול שלא היה נוהג באף ישיבה אחרת (תנועת המוסר ח”ה עמ’ 40). מסופר שבתקופה מסוימת היתה התקוממות בישיבה והגיעה משלחת תלמידים אל ביתו ודפקו בדלת. באותו זמן המהרי”ל היה בביתו עם מנהלי הישיבה והם ייעצו לו לסגור בפני התלמידים את הדלת. אך הוא התנגד ואמר שצריך לנהוג בתלמידים כשם שהיינו נוהגים בבנים שלנו (שם עמ’ 62). המהרי”ל דאג גם להופעתם החיצונית של תלמידיו שתהיה נאה ומכובדת” כדי להחדיר בהם הערכה עצמית ולהעלות את כבודם בעיני הבריות. “אני הענדתי את תלמידי כפתורים” היה נוהג לומר (שם עמ’ 64).
סיפורים אלו משקפים לא רק את הנהגתו ודרכו החינוכית של המהרי”ל בלוך” אלא גם את השקפתו ודרכו בלימוד הגמרא בעיון. שיטתו של המהרי”ל מתבססת על האמון ביכולותיו של הלומד לעמוד על הארץ ולגעת בשמיים” ללמוד בשכל אנושי תורה אלוקית ולכוון לאמיתה של תורה ולמצוא משמעות קיומית בנלמד.
במאמר זה נלמד חלקים מהקדמתו של בנו” הרב אליהו מאיר בלוך [=להלן: הרא”ם] לימים ראש ישיבת טלז בקליבלנד. ההקדמה ‘דרכה של תורה’ הודפסה בתחילת ‘שערי דעת’ והיא יסודית ביותר להבנת שיטות הלימוד השונות ובפרט השיטה הטלזאית.
שיטת הלימוד הבריסקאית
בהקדמתו” הרא”ם מנתח את שיטות הלימוד השונות ובפרט את המקום והיחס של השכל האנושי בלימוד התורה. “בעלי הפלפול ראו והרגישו כי התורה הקדושה היא למעלה משכל האדם בחלוקי ההלכות הדקים ובפרטי הדינים הנשגבים” ויתיאשו מלהגיע בשכל אנושי אל תכליתם. כי תורה שמימית היא ומקורה למעלה בקדש” ולא נוכל להשתעשע בשכליה וסברותיה אלא אם כן ננתק משכלנו השמושיי ונתעלה אל שכלי התורה… ואע”פ שלא יבחנו בשכלנו אנו ולא יתישבו בלבנו” בהיות שרשם בעולם אחר הרחק מאתנו וגבה מעל גבה”.
אחד ממאפייניה של שיטת הלימוד הבריסקאית הוא שאין אנו מסוגלים להבין מדוע אומרת התורה כך וכך” אלא עלינו רק לנסות להבין מה התורה אומרת (ראה: הרב שג”ר ‘בתורתו יהגה’ עמ’ 84).
שיטת הלימוד הטלזאית
אם שיטת בריסק יוצאת מתוך נקודת מוצא של עליונותה השמימית של התורה ונבדלותה מן השכל האנושי” שיטת טלז יוצאת מתוך נקודת מוצא של שייכות התורה למציאות האנושית ויכולת האדם להבין אותה בשכלו האנושי.
א. השכל האנושי והתורה
השיטה הטלזאית בנויה על הנחות היסוד הבאות: א. לכל דבר בעולם יש שורש בעולמות העליונים. ב. הקב”ה ברא את העולם לפי התורה “אסתכל בה באורייתא וברא עלמא” (זוהר תרומה קסא” א) ולכן לכל ענייני הבריאה יש בעומקם שייכות לתורה וכן התורה רלוונטית לכל היבטי החיים. ג. האדם נחשב “עולם קטן” ומכיל בתוכו את תמצית הבריאה “והאדם הוא עולם קטן וכל מה שנמצא בבריאה נמצא באדם”. ד. עם ישראל מתאים לתורה” הנפש הישראלית קרובה מאוד לתורה “כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ” (דברים ל” יד).
היוצא מתוך הנחות היסוד הללו הוא החשבון הבא: אם העולם נברא על פי התורה והאדם מכיל בקרבו את תמצית הבריאה ממילא גם התורה נמצאת בתוכו. ובפרט כאשר מדובר בעם ישראל שנוצר בהתאמה לתורה” אדם מישראל מסוגל לכוון בשכלו האנושי לאמיתתה של תורה.
כך הסביר זאת הרא”ם: “כי האדם” שהוא מכיל בקרבו את כל עניני הבריאה” יכול למצא את אמתת דעת התורה” שכלי’ וסברותי’ רק בו בעצמו” כשיגיע לידי מחשבתו הנכונה ע”פ שורש נשמתו כפי ה”אני” העקרי שבו. כי “קודשא בריך הוא” ישראל ואורייתא חד הוא”” ולכן בתוך נפשו פנימה יוכל האדם למצא את המחשבה הנכונה המתאמת לעקר מציאות הבריאה המיוסדת על פי מתכונת התורה” (הקדמה ב’).
כמובן שהתנאי להבנת התורה הוא כאשר מדובר ב”ישראל המאמין בה’ וירא אותו” שומר מצוותיו” מישר את מדותיו ולומד את תורת ה’ ועמל בה” (הקדמה ג’).
ב. שיטת לימוד תורה קיומית
הנחת יסוד נוספת משמעותית בשיטה הטלזאית היא שהתורה מתגלה בעולם בלבושים” אך צריך לדעת שיש לה גוף ונשמה וכן “נשמתא דנשמתא”. כדברי הזוהר הקדוש (בהעלותך קנב” א) והמהר”ל (תפארת ישראל יג) המלמדים אותנו על הנשמה של התורה שאפילו לסוגיות ההלכתיות העיוניות יש פנימיות ורעיונות רוחניים עמוקים. ולכן עצם הלימוד אפילו בסוגיות עיוניות מובהקות” מחבר אותנו לפנימיות התורה גם אם אנו לא זוכים עדיין לראותה.
כדברי הרא”ם: “כי אי אפשר להיות בשום אופן ששכלי התורה וטעמיה לא יתאימו למציאות הפשוטה” כי כל הבריאה משרשה למעלה עד סוף סופה מכוונת על פי האמת השרשית העקרית והמחשבה הראשונה שלפי’ נברא העולם” היא התורה הקדושה. ולכן כשם שהענינים הנמצאים בעולמות הגבוהים למעלה למעלה בקדש מכוונים על פי הסודות הנפלאים” נשמתא דנשמתא של חכמת התורה” כמו כן הענינים השפלים והשמושיים שבעולמנו זה מכוונים ג”כ על פי עניני התורה הנגלים והפשוטים כפי השתלשלותם לפי מדרגת עולמנו זה” (הקדמה ב’).
ובהמשך כתב: “אם מחשבתו נכונה ומכוונת לדעת התורה ומסקנותיו אמתיות הנה” צריכות הן להתאים עם המציאות הפשוטה…ואם אחרי ההתעלות לסודה הוא רואה כי פרטי דיניה מכחישים את המציאות הפשוטה” והדעת המשפטית אינה סובלת אותו” אות היא כי לא דעת תורה היא זו” (הקדמה ד’).
לתגובות: hakdamotlaemunah@gmail.com
