ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: שמות
פרשה נוכחית: וארא
פרשה הבאה: בא
 


תורת חסד

הרב יורם אליהו


אליעזר עבד אברהם יוצא לשליחות למצוא אישה ליצחק. הוא עושה תנאי "והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה, ואמרה שתה וגם גמליך אשקה, אותה הוכחת לעבדך ליצחק..". רש"י על המילים "אותה הוכחת" אומר "ראויה היא לו שתהא גומלת חסדים וכדאי היא ליכנס בביתו של אברהם". רבקה עומדת במבחן החסד הזה, ונמצאת ראויה לביתו של אברהם שמתגלה בפרשיות האלה במידת החסד גדולה שלו, ובהכנסת האורחים המיוחדת המבוארת בפרשת וירא.
מאברהם אבינו וביתו אנו לומדים את מידת החסד ומצוות הכנסת אורחים, וכך נאמר בגמרא (ברכות נה,א): "ואמר רב יהודה שלושה דברים מאריכים ימיו ושנותיו של אדם, המאריך בתפילתו, והמאריך על שולחנו, וגו'...". הגמרא מסבירה מדוע טוב להאריך על שולחנו 'שמא יבוא עני בינתיים והוא ייתן לו מהמאכלים שהוא אוכל', ומניין לומדים זאת? הגמרא מביאה פסוק ביחזקאל, "המזבח עץ שלוש אמות גובה". ובסוף הפסוק נאמר: "וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה'." מכאן למדו ר' יוחנן ור' אלעזר, "כל זמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על ישראל, ועכשיו שולחנו של אדם מכפר עליו". כאשר הוא מאכיל עליו עניים.
הרב קוק זצ"ל, בעין איה על מסכת ברכות, מסביר מה באו חכמים ללמד על מידת הצדקה והחסד בהיקש הזה של המזבח לשולחן: "אף שהחסד והנדיבות הוא יסודו של עולם... מכל מקום. אנו חייבים... לקיים את עניני הצדקה באופן שיהיו עומדים כתריס בפני העניות שלא תרבה בעלם", וצדקה כזו, אומר הרב, "היא יותר מכוונת ונערכת". כלומר מה צריכה להיות עיקר הדאגה שלנו? למנוע ולבטל את העניות בכלל מן העולם. המזבח, אומר הרב, הוא אות לאחדות הכלל ואסור לעשות אותו אלא במקום אשר יבחר ה' בבית המקדש - המאחד את כל ישראל לעבודה אחת בלב אחד לאביהם שבשמים. לכן, בזמן שבית המקדש קיים יש לנו מעמד לאומי חזק, גם רוחני וגם גשמי, אנו יכולים כאומה לייסד מוסדות צדקה, לטפל ולהסיר את העוני באופן כללי, וזו הכוונה שהמזבח היה מכפר על ישראל, "המזבח, כלל עבודת ישראל שכולל הטבת המצב המוסרי בין במה שנוגע בין אדם למקום, בין מה שנוגע בין אדם חברו", ויכולים מצד האחדות הלאומית לכוון פנים גדולות למעשה הצדקה שלנו".
זהו המצב השלם האידאלי כשהאומה במרום מצבה השלם. אבל עכשיו שאין בית המקדש, אומר הרב, "אנו צריכים להחזיק בכל עוז במעוז הצדקה הפרטית הפשוטה, שולחנו של אדם מכפר עליו, כשפורס מלחמו לדל באופן ישר ופשוט". זה מה שנדרש מאתנו במצב החורבן, צדקה פשוטה, להאכיל את העני והנצרך ולעשות חסד ומעשים טובים.
אבל הדימוי שחז"ל נתנו לנו בין השולחן למזבח ילמד אותנו שכאשר מתחדשים עלינו אפשרויות ציבוריות, כלליות, לנהל את מעשה הצדקה באופן כללי, אז זוהי מצווה גדולה. עלינו לפעול באופן זה כי היחיד לעולם לא יוכל לפעול כמו שרבים יכולים לעשות. ואיש כזה שפועל בצורה כללית כזו, זוכה לפי דברי הרב לאריכות ימים, "רק האיש המאגד את כל צדדי החיים, ומשתמש בהם בדרך הטוב והישר, הוא המאושר המאריך ימים ושנים טובים".

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן:

(133)