פרשת חלומותיהם של שר המשקים” ושר האופים” מעוררת קשיים. נאמר (מ א): “חטאו משקה מלך מצרים והאופה לאדוניהם למלך מצרים. ויקצף פרעה על שני סריסיו” על שר המשקים ועל שר האופים”. מה היה חטאם? המדרש מגלה לנו (בר”ר פ”ח): “רבנן אמרי שר המשקים זבוב נמצא בתוך גביע שלו” שר האופים – צרור נמצא בתוך גלוסקין (לחם שלו)”
קושי ראשון: בתחילת הפרק נזכרים כבעלי מקצוע בלי התואר “שר” – המשקה והאופה. ובפסוק השני שר המשקים ושר האופים.
קושי שני: מדוע הפריד בין המילים משקה לאופה ובאמצע כתב ‘מלך מצרים’ ולא אחרי שניהם? וכלשון הכלי יקר “למה הכניס מלך מצרים בין הדבקים?” (משקה ואופה).
הכלי יקר מביא פירוש ראשון בשם ‘יש אומרים’: שינוי זה בא למנוע את תופעת הש.ג. בה מטילים את האחריות על הזוטרים. ומלך מצרים מטיל את מלוא האחריות על הממונים” הלא הם השרים.
החטא נעשה על ידי המשרתים הנתונים תחת השרים” אותם משרתים משרתים את המלך מידי יום. השרים משרתים רק באירועים חגיגיים” והמחדל נעשה על די המשרתים. אך המלך נפרע מן השרים שלא דאגו לבחור אנשים מקצועיים” המתורגלים ביתר זהירות. וכלשונו: “היה עיקר הקצף על השרים שהושיבו הדיוטים כאלה שלא נזהרו בכבוד המלך”.
תשובת הכלי יקר: בהשוואה בין חטא שר המשקים ושר האופים אנו מוצאים את חטאו של שר האופים גדול יותר וכלשון הכ”י: “הפריד בין מלך מצרים לבין הדבקים להורות שכל אחד חטא בעניין עצמו” זה בזבוב וזה בצרור” ופשיעת הצרור גדולה מפשיעת הזבוב”” כי זבוב הוא אונס היכול להופיע בכל שלב מעשיית האוכל ומכל פינה” והצרור הוא פשע של חוסר זהירות. ולכן אדם שמשרת בני אדם רגילים אין הדבר נחשב כפשע בנפילת זבוב כי קורב לאונס הוא” אך מלצר המשמש כמשרת המלך להשקותו צריך לנקוט בזהירות גדולה יותר” משום כך ייחס את המשקה למלך – כי חטאו בגלל היותו מלצר המלך מה שאין כן האופה שנמצא צרור במאכלו חטא הוא כלפי כל אדם ולא דווקא כלפי המלך.
“וכמו שהקב”ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה יותר ממה שמדקדק עם אדם אחר” כך שרים אלו מצד היותם שרים וקרובים למלך ביותר היה להם להיזהר בכבוד המלך. ואילו היו הדיוטות לא יצא עליהם הקצף כל כך”.
ולפי זה החוטאים היו אכן השרים בעצמם ונענשו בחטא עצמם” והצמיד את המשקה דווקא למלך” ואילו האופה” חטאו בלא קשר לשירות המלך.