ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: וארא
פרשה נוכחית: בא
פרשה הבאה: בשלח
 


כוחו של אמון מוחלט / הרב ברוך אפרתי

-----




ידועים דבריו של רש"י על כך שישמעאל עשה תשובה בסוף ימיו.
מקור הדברים הוא המדרש - "ישמעאל עשה תשובה, דכתיב: ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו. מכדי ישמעאל קשיש, מאי טעמא חשיב ליה יצחק מקמיה? שמע מינה תשובה עביד ואדבריה יצחק לקמיה".
עלינו לברר כיצד קרה הדבר.
הרי ישמעאל היה רשע גדול, עד כי שנו עליו בתוספתא - מקמיה? "ישמעאל מצחק. רבי עקיבא דרש לשון עבודה זרה. רבי אליעזר אומר זה גילוי עריות, ר' יהושע אומר זה שפיכות דמים. רשב"י אומר: חס ושלום שיהיה בביתו של אברהם מי שעושה כן! אלא אין צחוק אלא ירושה, שהיה ישמעאל מצחק ואומר, אני בכור ונוטל שני חלקים".
השאלה בולטת לשיטת רבי עקיבא, רבי אליעזר ורבי יהושע - כיצד יתכן שאדם שטוף בעריות ואלילות, עשה תשובה.
אך גם לשיטת רשב"י, צריך עיון מה הביא את ישמעאל לחזור בו בסוף ימיו מטענת הבכורה, בכך שהגיש את יצחק לפניו בקבורת אביהם.

למענה על תשובתו של ישמעאל, אנו נחזור לאברהם אביו.

אברהם אינו מתייאש מישמעאל בשום שלב. הוא מגדל אותו כבנו, על אף שראה כמו שרה את הכיוון השלילי שהוא בוחר.
הוא מתרעם על הבקשה לשלוח אותו המדברה, ועוד קודם לכך, בעת הבטחת לידת יצחק מפטיר אברהם "לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ".
אברהם אינו מתייאש מבנו. הוא מאמין בו, ביכולותיו, בעתידו, בנשמתו, ובכך שיש לו יכולת להיות אדם טוב.
זאת אף שכל הפרמטרים סביב הצביעו אחרת. ישמעאל נואף, עובד אלילים, אינו מכיר בסגולת יצחק, משוטט בעולם ושופך דמים. ויותר מכך - הבורא עצמו מורה לאברהם להקשיב לשרה ולשלח את הגר וישמעאל מעל פניו.
למרות כל זאת, אברהם דבק איתן בעמדתו ההורית - אני אביו של ישמעאל, ויש לו תקנה.

אמון זה, הוא הגורם לכך שאכן לישמעאל תהיה אפשרות לבחור בטוב, ולהופיע את הייעוד האלוקי שלו כאדם משני ליצחק - "וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ, הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ".

נראה אפוא, שהאמון ההורי של אברהם בישמעאל, גרם לכך שישמעאל ישוב בתשובה בסוף ימיו.
אמון, גורם לאמונה. שתי מילים אלו משמעותן אחת - יציבות. האומן נושא את היונק, מעניק לו יציבות, ששורשה באמון ביכולותיו לגדול ישר.
אך מניין לו לאברהם שאכן ישמעאל יעשה תשובה, ושיש ביכולתו להיות ישר?
נראה שהאמון שורשו באמונה.
אברהם נותן אמון בבנו, משום שיש לו אמונה בה', שאם הוא ברא את אברהם כאבי ישמעאל, אזי הדבר מורה על יכולתו של אברהם לתפקד כהורה טוב לישמעאל, לתת בו אמון, לעודד בו את האמת והיושר הטמונים בו מבעד לחושך, עד שישוב בסוף ימיו.

ילדינו זקוקים לאמון שלנו בהם. הם זקוקים לידיעה שיש בהם טוב יציב ומשמעותי כל כך, עד שתמיד יהיו אבא ואמא שיזכרו אותו. למרות הכל.

האמון בילדינו, בעיקר באלה מהם אשר סרים מן הדרך, צריך לנבוע מאמונה.
אם ה' נתן לי את הבת או הבן הללו, אזי הוא כבורא חושב שיש לי יכולת לתת אמון בילד הזה ולהשפיע לטובה. ה' אינו טועה. אב ובן, אם ובת, אלה הם חיבורים שיסודם אלוקי, ולא רק רגשי.

על כן, כל ילדינו ישובו. כל אחת ואחד בתורו, בקצב שלו, בצבע המיוחד לו, בניגון האלוקי העצמאי שלו.
ואם לא הם, ילדיהם ישובו. ואם לא ילדיהם, נכדיהם.
לא ידח ממנו נידח.
האמון הנובע מאמונה, אשר ניתן לילד מהוריו, משפיע לדורות, מעלה ניצוצות, מאפשר שיחות, ויוצר תשובות נשגבות של אחרית הימים. והיה אף הוא לאלוקינו.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן:

(133)